פאלוג'ה מציינת נקודת תפנית.

הגראניקה של המאה ה21 ואחת.

אלן וודס

�  וכאשר הם יצרו שממה, הם קרו לכך שלום"(טאקיטוס)

האופי הדכאני המפלצתי של האימפריאליזם האמריקאי נחשף במלוא עירומו. פאלוג'ה הופכת לעיי חורבות עשנים, לפני העולם כולו. הליקפוטרים חמושים הולמים בעיר והופכים אותה לאבק. אזרחים רבים ברחו בפניקה, רבים קבורים מתחת לחורבות בתיהם.

האשליות הסכריניות, בדבר "פצצות חכמות" ו"מטרות מבודדות", נחשפות כשקרים חלולים. הם אפילו לא טורחים יותר לספר אותן. זהו רצח אכזרי ללא כל הבחנה. זאת הגראניקה של המאה ה- 21  

זהו חזיון פוקח עיניים,המתרחש שנה לאחר "הניצחון" של כוחות הקואליציה. זאת הייתה מלחמה שאמורה הייתה להביא "חופש", לעם העיראקי. מסכי הטלווזיה היו מלאים בהמונים עיראקים המברכים בשמחה את הפולשים. המונים המריעים להפלתו של הפסל של צאדם חוסין.

להיכן נעלמו, אותם המונים מריעים כיום? לא ניתן לייצר אפילו את הסצנות המזויפות שהומצאו על ידי יחסי ציבור מתוחכמים כדי ליצור את הרושם שכוחות הקואליציה הם אכן צבא משחרר ולא צבא כיבוש. אף אחד לא מריע. אף אחד לא חוגג. הקולות היחידים הנשמעים הם קולות הירי של מכונות היריה, המהלומות של הארטילריה הכבדה, אנחות המתים ובכי האלמנות.

זהו המאזן האמיתי של 12 חודשי הכיבוש הזר של עיראק.

ג'ורג דבליו בוש, שיש לו חוש הומור לא מודע, מתייחס לקונפליקט הנוכחי כעבודה של
"קבוצות קטנות של טרוריסטים זרים ותומכי צאדם חוסיין".

"קבוצות קטנות " אלו משיגות בשלושת השבועות האחרונים הצלחות ניכרות כנגד הצבא החזק של ארצות הברית. במציאות, אנו עדים לא לעבודה של ,קבוצות קטנות" ובוודאי לא של "טרוריסטים זרים". הצבאות הזרים פוגשים בהתקוממות של העם העיראקי.

השיטות הברוטליות של הפולשים גרמו לבחילה בעיראק ובכל האזור. הכעס מופנה אל כובשי עיראק.

 כאשר הם משתמשים בתרוץ של הריגתם של ארבעה קבלנים( במציאות שכירי חרב), ב31 למרץ, הכוחות האמריקאים פתחו במתקפה כוללת על פלוג'ה והרגו מאות ופצעו עוד יותר. זה היה צעד מתוכנן מראש ושיקף את השאיפה של הנשיא הכי נוצרי, של ארצות הברית לרמוס ולחסל את המרכז הפעיל ביותר של ההתנגדות העיראקית לכיבוש.    

בדיוק כפי שהיטלר שבר את כוח ההתנגדות של הבסקים על ידי הפצצת עיר הבירה העתיקה, כך מבקש בוש להשתמש בדוגמה של פאלוג'ה ,כדי להעביר מסר להמונים העיראקים, מה מצפה להם אם ימשיכו להתנגד ולקחת נשק כנגד "המשחררים שלהם".                                                   

הפגנת כוח ברוטלית זו, תוך שימוש בכלי נשק ובטכנולוגיה של המדינה האימפריאליסטית החזקה ביותר בעולם, התרכזה בנקודה אחת. המפקדים האמריקאים היו משוכנעים כי העיראקים יכנעו מייד בפניקה. הם טעו. הנחתים נכנסו בכוח הרסני לפאלוג'ה, כאשר הם הורגים יותר מ200 עיראקים, כולל נשים וילדים, כאשר הם משתמשים בטנקים ובהליקופטרים כנגד לוחמים בשכונות העוני של סאדר. המצב האמיתי התגלה לכל העולם: הקואליציה עוסקת בשחרור עיראק מהעיראקים.   

אולם הם פגשו מבלי שציפו לכך בהתנגדות חריפה, שמנעה את כיבוש העיר. בסופו של דבר הכוחות האמריקאים נאלצו לערוך משא ומתן על הפסקת אש עם המנהיגים של השבטים והמנהיגים המקומיים. הם דרשו כי הלוחמים בפאלוג'ה יתפרקו מנשקם הכבד תמורת עוצר, אפשרות של תמיכה "הומניטרית" וחזרת המשפחות שנמלטו.              

השימוש במושג "הומניטרי" על ידי אלו שעסקו בהפצצות של העיר במשך שבועות, אופיינית לצביעות של האימפריאליזם. אולם מאחורי מילים ריקות אלו, יש אמת. הסכמתם לשביתת אש, מבטאת את כשלונם לחסל את ההתנגדות בפאלוג'ה,ולשבור את רוחם של המתנגדים לכיבוש.

זאת מפלה לאמריקאים ותהינה לה השלכות צבאיות ופוליטיות. היא מוכיחה לבני העם העיראקי ולעולם כולו, כי ניתן להביס את  הכוח של האימפריאליזם האמריקאי. בעתיד הקרב על פאלוג'ה יזכר כנקודת תפנית במלחמה בעיראק, כפי שההתקפה בטאט הייתה נקודת התפנית של המלחמה בויטנאם.                                        

הפסקת האש עצמה היא יחסית אם לא דמיונית. שום צד לא סומך על השני. כל צד מבקש להשיג חזוק עמדותיו לפני שהקרבות יתחדשו. המפקדים האמריקאים מתלוננים על כך שהם קיבלו רק מספר כלי נשק חלודים. ברור שלמורדים אין כל רצון להתפרק מנשקם. מה יש לאומר, אין הם מוכנים להתאבד.                                                  

הכוחות האמריקאים הזהירו כי אם לא יבוא שינוי, זה עניין של "ימים", לא של שבועות, לפני שהם ינסו לכבוש את העיר מחדש. זה עניין של זמן קצר בלבד לפני שהמתקפות הרצחניות תתחלנה מחדש. המורדים לא יכולים להכנע, והאמריקאים לא מוכנים להודות בכשלון. בסופו של דבר פאלוג'ה תהרס עד היסוד. אולם מהחורבות רוח המאבק של העם העיראקי תוולד מחדש. גם אם האמריקאים יזכו בניצחון צבאי, הם נחלו כישלון פוליטי.                

פאלוג'ה הופכת לסמל של התנגדות העם העיראקי כנגד הכיבוש. כל הניסיונות של הכובשים לעשות דימוניזציה של הלוחמים כ"קבוצות קטנות של פאנטים מוסלמים ותומכי צ'אדם חוסין" נחשפו כשקר. כפי שהאקדמאי העיראקי סולימן ג'ומאילי, החי בפאלוג'ה סיפר,  שמונים אחוז מהמורדים  שנהרגו היו פעילים איסלאמים, רק 13 אחוז לאומנים ורק 2 אחוז בעטיסטים.                       

התנגדות מזוינת לשליטה זרה מתפשטת במהירות של אש האוכלת יער, בכל רחבי הארץ.  כוחות  הכיבוש   מותקפים בכל מקום. בזמן שכוחות הקואליציה הקיפו  את פאלוג'ה שהיא עיר סונית, כוהן הדת השיעי הרדיקל  מוקטדה אל סאדר  והמליציה שלו אף הם נעמדו מול החיילים האמריקאים בנאג'אף.

האמריקאים דרשו לתפוס אותו ואף להרוג אותו. איזה מילים גדולות, אולם  עתה , כמו בפאלוג'ה הם נאלצו להיכנס למשא ומתן. עתה האמריקאים דורשים שהוא יפרק את המליציה שלו. איזו דרישה צנועה! שודד חמוש נכנס לביתך. אתה מרים סכין מטבח כדי להגן על עצמך, והשודד דורש כי תתן לו את הסכין למען השלום והשכנות הטובה. משום מה  מוקטדה אל סאדר נאג'אף מסרב להסכים.

למרות יחס מאוד לא יפה זה מצדו, כוחות הכיבוש חוששים לתקוף אותו.הם הבינו כי זאת חיה היכולה לנשוך. לא רק זאת, אלא יש כאן אף עניין פוליטי. המנהיג השיעי הבכיר, איטולה עלי סיסטאני, הזהיר כנגד כל התקפה אמריקאית על נ'גאף, עיר שיעית, והוא אומר שזה קו אדום, שאסור לחצות אותו. כך שהם ניצבים כם כאן בדיוק עם אותה דילמה, כפי שיש להם בפאלוג'ה. הם יכולים לנצח מבחינה צבאית   ( אף כי במחיר אבדות כבדות), אולם המחיר שהם יצטרכו לשלם, הוא לגרום לניכור של האוכלוסייה השיעית בעיראק.למען האמת הם כבר הביאו לכך. אולם המנהיגים השיעים "המתונים" המוכנים לדבר עמם יחשפו לעיני ההמונים.

ההתקומממות תכריח את כוחות הקואליציה לנהוג ביותר ברוטליות. זה יגרום לכעס עוד יותר גדול בקרב המוני עיראק וידחוף אותם להתנגדות. זה יוליך ליותר מלחמה וספירלה אין סופית של אסקלציה.

האמריקאים שקיוו לתת את השלטון לממשל בובות בבגדאד, עומדים לפני שוקת שבורה. ה30 ליוני , התאריך בו עיראק אמורה לקבל חזרה את עצמאותה מתקרב, ומספר העיראקים המאמינים בכך הולך וקטן מידי יום. ההתקפה על פאלוג'ה הבהילה את "המתונים", דהינו משתפי הפעולה ועל כן גם הם מבקרים עתה את  התנהגותה של ארצות הברית. זאת בובה שלפתע קיבלה חיים משלה והחלה להתווכח עם אדונה. גם זה מוכיח את מידת הכעס הגדל בקרבי החברה העיראקית.

כצעד נואש, הממשלה האמריקאית הודיע כי תאט את תהליך חיסול הבעתיזם. מעתה יוכלו חברים לשעבר של מפלגת הבעת של צאדם להתגייס לממשלה ולהצטרף לממשלה. צעד זה אולי נועד להרגיע את הסונים באזור פאלוג'ה, שכן לסונים היו פריבלגיות תחת משטרו של צאדם. אולם יש למדיניות חדשה זו צד מאוד פרקטי, הם זקוקים לעיראקים מאומנים היטב לצרכי הבטחון שלהם.

הניסיון ליצור משטרה עיראקית שתקח על עצמה חלק ניכר מדיכוי האוכולוסיה, ותחליף  את כוחות הכיבוש  נגמר כפארסה. כוחות אלו לא מסוגלים לשלוט על הארץ. בקרבות האחרונים השוטרים העיראקים סירבו להלחם וחלקם אף הפנה את נשקו כנגד האמריקאים שאימנו אותם בנשק.

אם הרעיון של שימוש במשרתי צאדם חוסין למשרות בכוחות הביטחון, נועד להפיס את דעתם של הסונים, הייתה זו טעות. לאחר הטבח בפאלוג'ה זה לא יהיה קל לפייס את דעתם של הסונים. השנאה שלהם לכובשים היא בוערת. היא לא תרגיע את הסונים, אולם היא תחריף את שנאת השיעים וקבוצות אחרות שסבלו תחת המשטר הקודם. מן הצד השני, אם האמריקאים מעניקים כוח לאותם קצינים האחראים לרציחות, עינויים וכל מיני פשעים אחרים כנגד העם העיראקי, מה נותר מהטענה כי המלחמה נועדה להביא ל"שינוי המשטר", ולתקופה חדשה של שלום ושגשוג לעם העיראקי?

האמריקאים גם מחפשים חיילים זרים נוספים בנוסף לעיראקים שהם מאמנים. אולם אין לכך סיכוי רב. ההחלטה של הממשלה הסוציאליסטית החדשה בספרד להוציא את 1,400 החיילים הספרדיים מעיראק החלה תגובת שרשרת. הונדורס והרפובליקה הדומניקנית, כבר הודיעו שגם הן תוצאנה את החיילים. קונדוליזה רייס, היועצת לעניני בטחון, כבר הודתה כי היא מאמינה שמדינות נוספות יצטרפו לצעד זה.                               

.עד כה, יפן, אוסטרליה, דרום קוריאה ואיטליה ניצבות עם ארצות הברית, למרות המחיר של חטיפת אזרחים בעלי פרופיל גבוה. אולם כמה זמן זה יימשך? מרחץ הדמים בעיראק יביא לרעידות אדמה פוליטיות גם בארצות אלו,אשר תשלכנה את הממשלות בארצות אלו.                                

הייאוש הגדל של וושינגטון ולונדון הוא שהביא אותן לפנות לאו"ם. לאקאדר בראהימי, השגריר המיוחד של האו"ם לעיראק, חזר לאחרונה לאחר נסיעה של 11 ימים עם תוכנית לתקופה שלאחר ה30-ליוני. על פי תוכנית זו, המועצה המושלת שמונתה על ידי ארצות הברית תפוזר, וממשלה חדשה אשר תבחר על ידי האו"ם, בהתיעצות עם כוחות הקואליציה תחליף אותה, עד לבחירות ב-  2005

האקנומיסט כתב:" בכירים  באדמינסטרציה של בוש, הביעו תמיכה מסויגת בתוכנית, כנראה שהםן מכירים בעובדה שיש מחיר להחלטת מועצת הביטחון המברכת על השינוי. אולם האמריקאים יבקשו להגביל את כוחה של ממשלת המעבר. ביום חמישי האדמינסטרציה של בוש, הציעה הגבלות ניכרות על השליטה על הכוחות המזוינים העיראקים ויכולתה של ממשלת המעבר להעביר חוקים. למעשה ארצות הברית מציעה מועצה מושלת חדשה.                                                     

החלטה חדשה זו, תהיה נוחה מבחינה דיפלומטית, שכן היא תעניק מנדט חדש לכוחות הקואליציה להמשיך להישאר בעיראק.אולם הוצאת החיילים על ידי ספרד, הונדורס והרפובליקה הדומניקנית, כאשר עתה יש סימנים מדאיגים מפולין, תאילנד, קאזחסטן ופילפינים,מעידה שבכך לא יהיה די. אין כל פלא על כן, כי הפנטגון מכין תוכניות לשלוח מספר חיילים אמרקאי ניכר לעיראק".                 

שורות אלו מביעות את הרציונל שמאחורי התרגיל החדששל וושיגנטון. האו"ם, שלא נכלל בתוכניות הפלישה שלהם, מוזמן עתה לנקות את הבלגן שהם יצרו.אולם התערבות זאת תהיה כפופה למספר תנאים. בזמן שהצרפתים והגרמנים יעשו את העבודה הקשה, האמריקאים והבריטים ישלטו על כוחות הביטחון. זאת אומרת, הם יהיו בשליטה ובידיהם יהיה הכוח בו יעשו ככל העולה בדעתם. לא רק זאת , זה לא נראה שארצות הברית מוכנה להתחלק בשוד של הנפט וברווחי הבנייה מחדש, עם עמים נוספים. מסיבה זו לא רואים התלהבות מיוחדת בצרפת ובגרמניה לתוכנית.                    

גם אין סיכוי לכך שהחלטת האו"ם תעודד במיוחד את המדינות המוציאות את החיילים. למעשה המדינה היחידה חוץ מארצות הברית שלה מספר חיילים ניכר בעיראק היא בריטניה. עד כה הצבא הבריטי סבל מפחות אבידות מהאמריקאים,  השולטים על מרכז עיראק. אולם זה עניין של זמן בלבד וההתקוממות תגיע לאזורים בשליטה בריטית. זה יוסיף דלק לתנועת המחאה בבריטניה, בה טוני בלייר נראה עם כל יום שחולף כמתאגרף  מקצועי מזדקן שקיבל יותר מידי מכות בראשו.               

ראש ממשלת בריטניה, הודיע שאינן רואה כל צורך להוסיף חיילים ל7,500 המוצבים בעיראק. זה מוכיח שאפילו איש זה מתחיל להרגיש את הלחץ. אולם הוצאת החיילים הספרדיים, תאלץ אותו לשנות את דעתו ויותר חיילים בריטים יישלחו לעיראק וחלקם יחזרו בארונות.                                            

משום קשירת הארץ שלו לארצות הברית, כאשר הוא מציית באופן עיוור לצווים של בוש, בלייר מכין לעצמו התאבדות פוליטית. כל פעולה שלו מעידה על אדם שאיבד את שווי משקלו והוא מרחף ללא מפה או מצפן, נסחף בזרמים שאין הוא יכול לשלוט בהם.                                                       

ב9 לאפריל 2004 רוברט פיסק כתב:"מלחמה מבוססת על אשליות,שקרים ואידיאולוגיה ימנית, לא יכלה אלא להביא לדם ואש.  לצאדם היה נשק להשמדה המונית, היה לו קשר עם אל קאידה, הוא היה מעורב בפשע כנגד האנושות ב11 לספטמבר. העם העיראקי יקבל אותנו בפרחים ובמוסיקה, עיראק תהפוך לדמוקרטיה......                         

אפילו בשבוע זה, כאשר השקרים מתפוררים מול העינים,  דוברי הצבא האמריקאי דיווחו רק על האבדות שלהם, מבלי להתייחס כלל לרצח של 200 עיראקים בפאלוג'ה. במשך חודשים, הבידוד של החיילים מהעם שלו הם היו אמורים לדאוג, יכול רק להשתוות למרחק ולשקרים העצמים הקימים בין הכוחות הכובשים ובין האדונים שלהם בוושינגטון".

כאשר הוא מתייחס באירוניה לטענות של מפקדי הצבא האמריקאי פיסק ממשיך:                       

" וכך בעוד מרחץ הדמים ממשיך בעיראק, קוט ונאג'ף נמצאות מחוץ לשליטת כוחות הכיבוש. עתה עם כל מפלה חדשה  אנו שומעים על תקווה חדשה.  אתמול גנרל שאנסז דיבר על האמון המוחלט שיש לו בחיילים  שהמטרה שלהם כה ברורה. כיצד הם מתקדמים בפאלו'גה ו'שחר חדש יבוא במהרה'.אלו היו המילים שלו.                                         

אלו היו בדיוק אותם המילים שהמפקדים האמריקאים אמרו לפני שנה,כאשר הצבא האמריקאי הגיע לבגדאד, כאשר וושיגנטון התלהמה מנצחונה כנגד החייה מבגדד".                          

שורות אלו שנכתבו על ידי אחד מהעיתונאים היחידים במערב שאינו חושש לאומר את האמת, מבטאות היטב את המצב בעיראק. שנה לאחר מה שהם כינו "ניצחון", האמריקאים לא זוכים במלחמה. הם מפסידים אותה. הסיבה לכך אינה צבאית אלא פוליטית. כאשר עם שלם קם על רגליו ואומר "לא"!, אין כוח צבאי שיכול לשבור אותם. כנגד כוח רצון זה, הפצצות והטילים והטנקים אינם יעילים.עם כל פצצה שנופלת על שכונות העוני של בגדד, רצון העם להלחלם מתחשל.                                  

הקונפליקט בעיראק, נכנס לפאזה חדשה. המתקוממים, אינם "זרים", או "טרוריסטים", הם המוני העם שקמו כנגד כיבוש ברוטלי של ארצם. תנועת העבודה בכל העולם חייבת לתמוך בזכותם של העיראקי לשלוט בארצם, חופשיים מהתערבות חיצונית. אנו חייבים לדרוש נסיגה מידית של כל החיילים הזרים מאדמת עיראק.                        

די לכיבוש של עיראק.