מחר יום חמישי, התשעי לאוקטובר, שביתה כללית בלתי מוגבלת עומדת להתחיל בניגריה. לעובדה זו יש כבר השפעה על מחיר הנפט הגולמי בעולם. מחיר הנפט מהים הצפוני עלה ב25 סנט ל28.96 דולר לחבית.
הסיבה להכרזת השביתה היא העלאה נוספת במחיר הדלק. ביוני שעבר הממשלה העלתה את מחיר הדלק מ26 ניארה ל40 ניארה לליטר. זה גרם לשביתה כללית בת שמונה ימים אשר אילצה את הממשלה להסכים לפשרה של 34 ניארה. זאת הייתה שביתה קשה אשר במרוצתה מספר שובתים איבדו את חייהם כאשר המשטרה פתחה באש אל תוך הקהל המפגין בחלקים שונים של הארץ..
כפי שכבר הצבענו על כך מספר פעמים בעבר, הכוח המעלה את מחיר הנפט לא פוסק מלדחוף להעלותו. עתה בני אדם נאלצים לשלם בין 39.5 ל41 ניארה לליטר. הממשלה מבקשת לסלק את כל הסובסידיות ולהשתמש בכסף כדי לשלם חובות לבנק העולמי ולקרן המטבע הבינ"ל ולבנקים הפרטיים במערב. משמעות הדבר כי למעשה הפועלים והעניים משלמים על מנת להחזיק את העשירים!
התרגיל האחרון של הממשלה נקרא "חוסר פיקוח". בצורה זו הממשלה יכולה להאשים את משווקי הנפט באחריות להעלאת מחיר הנפט. הממשלה טוענת שאין לה יכולת לשלוט במצב והיא מאשימה את המשווקים בכל המצב. אולם זה לא מוליך אף אחד שולל. כולם בניגריה יודעים כי אובסאנג'ו מאחרוי העלאות. למעשה מה שאובסאנג'ו עושה הוא הכרזת מלחמה על העובדים בניגריה. הוא מבקש להפיל אותם על הקרשים ולסחוט כל קאבו וכל ניארה שיש להם.
כל הארץ מכינה עתה את עצמה להתנגשות טיטנית בין המעמדות. מה שעומד על הפרק הוא התנגשות אדירה בין מעמד העובדים והעשירים הנמצאים בראש הפירמידה החברתית.
תמיכה לקריאת הקונגרס הלאומי של העובדים
האיגודים המקצועיים נמצאים תחת לחץ אדיר. הם הצליחו להשיג "פשרה" בחודש יולי האחרון, אולם פעולות הממשלה הן פרובוקציה גלויה. ההמונים נעמדים עתה מאחורי מנהיגי האנ.אל.סי ( קונגרס הפועלים בניגריה) והם דוחפים מנהיגים אלו ללכת רחוק יותר מאשר הם היו רוצים. אולם אין להם ברירה, אין יותר מקום לתרגילי השהייה.
אושיאמול, נשיא האנ.אל.סי פנה בסוף השבוע לאוכלוסייה בבקשה "לכו לבנק, הוציאו את כספכם וקנו בו צרכי מזון משום שיש לצפות לשביתה ארוכה". האנ.אל.סי דורש הורדת המחיר לרמה הקודמת שלהם של 34 ניארה לבנזין ו32 ניארה לנפט ודיזל.
.עד כה הממשלה נוקטת עמדה קשוחה ממנה היא אינה מוכנה לסגת. האוכלוסייה חשה כי זה עומד להיות קרב קשה והיא לקחה ברצינות את האזהרה של האנ.אל.סי והיא קונה מלאי מזון אותו היא אוגרת. גם בתחנות הדלק רואים טורים ארוכים של נהגים הממלאים את מיכלי המכוניות.
כל זה קורה בעוד שחלקים גדלים של מעמד הפועלים החלו להביע את תמיכתם באנ.אל.סי ומודיעים כי הם יצטרפו לשביתה. במיוחד הדבר נכון ביחס לאחיות, עובדי הממשלה ועובדי הנמלים. המזכירה הכללית של האיגוד הארצי של האחיות והיולדות(אנ.א.אנ.אנ.אם) הורתה לאחיות וליולדות בית להפסיק להכניס חולים חדשים ולשחרר את החולים במיטות. גם המורים הודיעו שהם רוצים לקח חלק בשביתה, כמוהם האיגוד הארצי של המוליכים במשאיות ( האנ.יו.אר.טי.דבליו). זהו איגוד מפתח המעביר את מרבית הסחורות והנוסעים בכל רחבי ניגריה במשאיות ובאוטובוסים. גם הסטודנטים מוכנים לתמוך בפועלים .. לדוגמה איחוד הסטודנטים של תחום בי הודיע על תמיכתו בשביתה וכי ישבית את הקמפוסים.
הכנות המשטרה.
עד כמה המצב חריף ניתן לראות דרך התנהגות המשטרה. בפעם הקודמת, כפי שכבר כתבנו, הם פתחו באש והרגו מספר מפגינים. חזרה על התנהגות זאת עשויה להוליך למצב מסוכן מאוד עבור הבוסים. למצב שהם יאבדו שליטה. על כן השוטרים הוזהרו שלא לחזור על התנהגות זאת. המפקח הכללי של המשטרה , קורא לדיאלוג. הוא ציווה על קציני המשטרה שלא לירות ולא להשתמש בגז מדמיע. אולם הוא גם הודיע כי המשטרה לא תסבול שום נזק לחיים או לרכוש, וכי המשטרה תשתמש בכוח "לגיטמי" כדי למנוע זאת. " זה יהיה לא נכון, למשל, לחסום את התנועה של בני אדם על הכבישים הראשיים, ויש להרשות את התנועה של כל מי שרוצה לנוע ללא כל הפרעה". מאחורי העמדת הפנים של רצון לדיאלוג ולמתינות אנו רואים איפה איום של השימוש בכוח אם הוא יחשוב שיש בכך צורך.
מנהיגי האנ.אל.סי הזהירו את המשטרה כנגד כל פרובוקציה ויד חזקה במרוצת השביתה הארצית וההפגנות " אם המשטרה לא תשמע, הקונגרס יראה עצמו זכאי להרחיב את מידת התגובה".
למרות אזהרות אלו, הממשלה והמשטרה מכינים את עצמם להשתמש בכוח. מנהיגי הקונגרס הודיעו כי הם קיבלו אינפורמציה בדוקה לפיה הממשלה מבקשת להכות במנהיגי התנועה בכל הארץ. יש שמועות כי אנשי הבטחון עוקבים אחר מנהיגי העובדים. התוכנית, כך נראה כוללת מעצרים המוניים של חברי האיגודים המקצועים, כולל את נשיא האנ.אל.סי עצמו, אדמס אושיאמול. אם אכן תוכניות אלו ייצאו לפועל זה יחריף את המצב עוד יותר.
בעוד
הם נושאים
נאומים חוצבי
להבות, מנהיגי
התנועה מנסים
להגביל את
היקף השביתה.
הם ניסו לפתוח
בשיחות עם
הממשלה כאשר
הם מקווים
לדיאלוג כל
שהוא. אולם זאת
אשליה נאיבית.
הממשלה
מרגישה בגבה
את הלחץ של
הקפיטליזם
העולמי, והיא
נאלצת לשמוע
להוראות של
אדוניה. אין
היא יכולה
להסכים לשום
פשרה.
מנהיגי האיגודים המקצועים מנסים להגיע למספר מוסדות ממשלתיים כדי שאלו יפעילו לחץ על אובאסאנג'ו. אופיני להתנהגות זאת היא ההצהרה הבאה: " האנ.אל.סי משתמש בהזדמנות זאת כדי להזמין את בית הנבחרים, לקבל החלטה פטריוטית כנגד המחירים השרירותיים של הדלק ועל מנת לקבוע מחירים חדשים. אנו מבקשים גם מהסנט לעבוד יחד עם בית הנבחרים על מנת למנוע את הצעד החסר אחריות של הנשיא אולסיגן אובאסאנג'ו וממשלתו.
במקום לשים לחץ על אובאסאנג'ו, הסנט ראה לראוי לשים לחץ על האנ.אל.סי. נשיא הסנט אדולופוס וובארה, פנה למנהיגי התנועה שישנו את החלטתם לשבות.
לקחי העבר.
לסיטואציה יש הגיון משלה. מצד אחד אנו רואים את לחץ האימפריאליזם ומשתפי הפעולה המקומיים שלו, ומצד שני את לחץ ההמונים, אשר 80 אחוזים מהם חיים בעוני משווע, ואשר הגיעו לקצה יכולתם לסבול יותר. אין שום אפשרות לפשרה במצב זה.
במקום לבזבז זמן על נסיונות נאיבים להביא את המשטר "להבנת המצב", האנרגיה של האי.אל.סי צריכה להיות מושקעת בגיוס מלוא כוח מעמד הפועלים בניגריה. בשביתה האחרונה תנועת האיגודים המקצועים לא גויסה במלואה. פועלי הנפט נכנסו לשביתה ברגע האחרון. למעשה זה מה שהביא לפשרה בין האיגודים והממשלה. הם חששו מההשפעה של שביתה ממושכת של פועלי הנפט. נראה כי הם למדו את הלקח. ביום שני, מנהיג האנ.יו.פי.אי.אנ.גי, אחד מאיגודי פועלי הנפט, הודיע כי הם נותנים לממשלה אורכה של שבוע נוסף על מנת לחזור בה ממדיניותה. משמע הם יחכו ארבע ימים נוספים לאחר שמחר כבר הוכרזה השביתה.
איגוד עובדי הנפט הכריז למעשה על שלב נוסף לפני שיצטרפו לשביתה. עובדים רבים יראו בכך בזבוז של זמן. עובדי הנפט חייבים לצאת לשביתה יחד עם כל העובדים. הפעם, לא חשוב מה שהמנהיגים יאמרו, הלחץ על פועלי הנפט לצאת לשיתה הוא אדיר, והם עשויים לא לחכות לזמן כה רב.
יש להפיק מספר לקחים מהמצב. היו כבר מספר שביתות כלליות בניגריה בארבע השנים האחרונות. בכל פעם ראינו את הכוח העצום של מעמד הפועלים. אולם לרוע המזל, בכל פעם הכוח האדיר של הפועלים לא הובא לידי שימוש כנגד הממשלה. בכל פעם הממשלה הצליחה להתחמק ולהעלות את מחיר הדלק. יש להפיק את הלקח המלא של השביתה האחרונה. היה זה רק ביום האחרון של השביתה כאשר התנועה החלה להיות כללית. פועלי הנפט הצטרפו לשביתה והעובדים לא נשארו יותר בבית, אלא יצאו אל הרחובות. כוח זה הוא אשר הכריח את הממשלה להגיע לפשרה. הפעם מנהיגי התנועה חייבים להבין כי כל חלקי מעמד הפועלים חייב לצאת יחד לשביתה. למעשה ההגיון של המצב הוא כזה שניתן לצפות מלחץ אדיר מלמטה אשר יכריח את כלליות המאבק. כבר עתה מנהיגי האנ.אל.סי נאלצים לפנות אל אנשים מחוץ למקומות העבודה כדי שיתמכו במאבק. הם פונים לנשים בשוק ולכל האנשים .
התנהגות
המשטרה היא
אזהרה נוספת.
למעמד השליט
אין דבר להציע
להמונים
העמלים, אלא
העלאת
המחירים, יותר
מחסור, רעב
ואבטלה. אין
מקום לפשרה. כל
פשרה שתושג
תהיה זמנית
בלבד, כמו זו
שהושגה ביולי.
רק לפני שלושה
חודשים הושגה "פשרה"., אך מחיר הדלק
המשיך לעלות
ולעלות. הוא גם
ימשיך לעלות.
אפילו מנהיגי
האנ.אל.סי
הזהירו כי אם
חוסר הפיקוח
ימשיך מחירי
הדלק יגיעו ל200
ניארה לליטר.
כיצד יכול אדם
םשוט
בניגיריה
להתקיים אם זה
יקרה?.
הבעיה היא שכל השיטה רקובה. אין זה אודות התרגילים של אובאסאנג'ו, אם נסלק אותו ונחליף אותו עם בובה אחרת של הבוסים , נקבל את אותה מדיניות. את השיטה עצמה חייבים לסלק. ניגריה היא ארץ עשירה בפוטנציה. יש לה שדות נפט עצומים. ההכנסות מאוצר זה יכולים לספק חיים טובים לאנשים העובדים של ניגריה. אין שום סיבה מדוע זה לא יקרה. ניגריה משלמת ביליוני דולרים על מנת לשלם את הריבית על ה30 בליון דולר של החוב בחיצוני שלה. חוב זה יש לבטל. התעשייה חייבת להתנהל על ידי העובדים עצמם. אולם כדי שזה יקרה יש הכרח שפועלי ניגריה יהיו בשלטון. הם חייבים לשלוט באופן ישיר על עושר הארץ.
פרוגרמה לוחמת.
משמעות הדבר כי עלינו להתנגד לכל צורה של הפרטה. במקום זאת באופן אבסרודי, מנהיג האנ.אל.סי משתף פעולה עם הממשלה והתוכנית שלה להפריט את כל החברות של המדינה. לא, זאת לא הדרך. עלינו לעצור את ההפרטות הנופלות עלינו. עלינו לקחת בחזרה מה שכבר הופרט ואנו חייבים לקרוא להלאמה של החברות הגדולות הפרטיות.
עלינו ללכת מעבר לכך. לא די להלאים. גם החברות הנמצאות בבעלות המדינה, אינן פועלות לטובת העובדים. במשך שנים ארוכות הגנרלים התעשרו דרך השליטה שלהם על המדינה ועל תעשיית הנפט. הלאמה ללא פיקוח והנהלה של הפועלים עצמם , לא תפתור את הבעיות שלנו.
על מנת שכל זה יקרה, הפועלים זקוקים למפלגה משלהם. זוהי חובת האנ.אל.סי להיאבק למען מפלגה כזו. אם מנהיגי האנ.אל.סי רציננים ביחס להתנגדותם למשטר, שיוכיחו זאת על ידי הקמתה של מפלגה של הפועלים.אחת מתוצאות המצב היא כי נפתחים בקיעים בקרב הבורגנות. חלקם מבדילים עצמם מ אובאסאנג'ו. חלקם אף יציג עצמם כאלטרנטיבה לאובאסאנג'ו. לא נוכל לבטוח באף אחד מהם, הם כולם מאותו מעמד.
פועלי ניגריה יבחנו כל כוח פוליטי במצב זה. בסופו של דבר הם יפיקו את הלקח שאין הם יכולים לתמוך בשום מפלגה של הבוסים. הם רוצים מפלגה משלהם. כך מוצג התפקיד בניגיריה כיום. אם זה לא יעשה, זה יביא לכך שההכרה המילטנטית תתחלף בהיפוכה ואכזבה תשתרר. בעבר כאשר זה קרה, שליטי ניגריה לא היססו להשתמש באמצעים של האגרוף החשוף שהכה בבשר החי. כבר עתה יש שמועות כי המשטרה מכינה עצמה כדי לאסור את מנהיגי האיגודים, וזו רק התחלה למה שיכול לקרות. סביר שעתה הם רק מזהירים את המנהיגים כדי ש"יתנהגו יפה", אולם בעתיד , איום זה יכול להיות רציני.
תסריט של סיוט אחר היא האפשרות של התנגשות אתנית. כאשר הפועלים נעים קדימה , כפי שקורה עתה, השאלה האתנית נסוגה לאחור והפועלים מכל הקבוצות האתניות מתאחדים כנגד האויב המשותף. לתנועת העבודה יש אפשרות לחתוך דרך החלוקה האתנית, לשונית ודתית. אולם אם תנועת העבודה תכשל בתפקיד ההיסטורי שלה, הסיטואציה תתהפך ותהפוך למכוערת
השביתה הכללית היא הזדמנות היסטורית אדירה עבור כל האנשים בניגיריה. היא עוד צעד נוסף לקראת התעוררות מהפכנית של ההמונים. בימים הבאים יבחנו מנהיגי תנועת העובדים.
ה8 לאוקטובר 2003