הפגנות ענקיות בהונג קונג. הברירה שלפני התנועה לדמוקרטיה.

שלוש הפגנות ענקיות התובעות שינויים דמוקרטים זעזעו את אמות הסיפים של הונג קונג בשבועיים האחרונים. למעלה מ500,000 הפגינו כנגד החוקים נגד "פעילות חתרנית", אשר מטרתם אם יעברו היא צמצום הזכויות האזרחיות. למעלה מ 000, 50 הפגינו לפני המועצה המחוקקת למען רפורמות דמוקרטיות ב - 9 ליולי , וביום ראשון למעלה מ 20,000 השתתפו בכנס למען זכות ההצבעה הכללית.

לפני שש שנים המושבה הבריטית לשעבר סופחה לרפובליקה העממית הסינית כ"אזור מנהלי מיוחד". הממשלה בבנג'ין התעקשה כי טריטוריה זו תשמר את זכויות החופש שלה תחת הדוקטרינה " ארץ אחת, שתי שיטות"

אוכלוסית הונג קונג נדחפה על ידי ממשלת בנג'ין לשולים בתהליך "האיחוד מחדש". עתה היא מוצאת את קולה כאשר היא דורשת לשלוט על גורלה.

. מוקדם יותר השנה, טונג צי הוא, ראש המועצה המחוקקת הפועל כבובה של בנג'ין, ניסה להשתיק את המחאה באמצעות חוקים המדכאים "פעילות חתרנית." פעולתו הביאה לתגובה של תנועת מחאה אדירה. התגובה לקול הקורא של הפעילים למען דמוקרטיה הייתה נרחבה ביותר. למעלה מחצי מליון בני אדם הפגינו בראשון ליולי ובנוסף להם השתתפו עשרות אלפים בכנסים. תנועה נפלאה זו היא התשובה לכל הפחדנים והסקפטים הטוענים כי "לא ניתן לעשות דבר". במציאות הכל ניתן לעשות כאשר ההמונים מאבדים את הפחד שלהם ודורשים זקופי קומה את הזכויות שלהם. המפגינים הצליחו לגרום לטונג לסגת והדבר הצית את המשבר הפוליטי הגדול ביותר בהונג קונג מאז היא סופחה לסין ולדבר זה יש משמעויות רבות עבור סין כולה.

העיתון "האקנומיסט" מצא לנכון להעיר כי " יותר חשובה מהחוק עצמו, או מעתידו של טונג, היא השאלה מה משבר זה טומן בחובו עבור הדמוקרטיה בהונג קונג. המיני חוקה, החוק הבסיסי של הטריטוריה, המושל ושליטי מועצת המחוקקים, עשויים להבחר בבחירות גלויות ב2007 ו2008. עד כה, מר טונג נמנע מלדון בשאלה של דמוקרטיה יותר נרחבת. אולם לאור הצלחת הדמוקרטים בהונג קונג, בימים האחרונים , הם עשויים לנסות את מזלם. דבר זה מדאיג מאוד את המנדרינים בבנ'גין. הממשלה הסינית שלחה משלחת הכוללת נציגים של כוחות הביטחון והמודיעין ,משרד החוץ והמשרד להונג קונג ומקאו, על מנת להעריך את המצב בהונג קונג במטרה לטפל במשבר.

ביום שני, ה-14 ליולי, לונג יונגטו, פקיד סיני בכיר אשר היה אחראי למשא ומתן של כניסת סין לארגון הסחר העולמי, אמר בזמן שביקר בטריטוריה:" הונג קונג הנה מקום עם זכות הביטוי החופשי, ומחאה הנה אחת הצורות בהן מביעים תושבי הונג קונג את עמדותיהם ומחשבתותיהם. הערה זו המשקפת רוח של פשרה הנה ביטוי לכך שהביוקרטיה השלטת בבנג'ין לא מרגישה בטוחה בכך שתוכל למחוץ את התנועה הדמוקרטית בהונג קונג ברגע זה.

זה משקף את הפיצול שבתוך הבירוקרטיה עצמה ואת המשבר שנוצר בעקבות התנועה בכיוון קפיטליזם המוסוות כ"סוציאליזם עם אופי סיני" המפלגה הקומוניסטית השלטת בסין חוששת לדחוף את ההמונים ולגרום התפוצצות חברתית שלא תהיה מוגבלת להונג קונג בלבד. הקליקה השלטת בבנג'ין היא עצמה מפולגת. בעוד חלק אחד של הבירוקטיה תומך בתנועה מהירה בכיוון של הקפיטליזם, אגף אחר שלה מנסה להאיט תנועה זו משום החשש שיא תצית תנועה המונית מלמטה עליה היא תאבד את השליטה.

התקופה האחרונה של האימוץ של מה שהם קוראים "סוציאליזם של השוק", החריפה את הסתירות בחברה. היא גרמה לגידול ניכר בחוסר השוויון החברתי. בעוד מספר אנשים מתעשרים כקורח, מרבית האוכלוסיה חייה במצב קשה של עוני, אבטלה ומחסור. יש בסין כיום לפחות 150 מליון מובטלים, הנעים ברחבי סין ומחפשים עבודה. התנאים של אלו שצליחו למצוא עבודה באחד מהמפעלים הפרטיים הם קשים ביותר והם נתונים לניצול מחפיר של המעבידים ( רובם זרים).

המצב עוד יותר גרוע בכפרים בהם מתגוררת רוב אוכלוסיית סין. שם יש פערים גדולים מאוד בין העשירים והעניים. מצב ההמונים הוא בכי רע גם משום השחיתות של הפונקציונרים המקומיים. חוסר הנחת מהמצב דוחף להתקוממיות מקומיות של האיכרים ולשביתות ענק של הפועלים.

הופעתה הפתאומית של התנועה למען "כוח להמונים"- התנועה הדמוקרטית בהונג קונג גורמת לאי שקט עמוק בקרב השלטון בבנג'ין. מסיבה זו התגובה של השלטונות היא מעורבת וסותרת. מצד אחד ממשלמ הרפובליקה העממית הסינית, מרמזת שהיא מוכנה להתפשר, כאשר היא שולחת פקידים בכירים לדון עם הפקדים הבכירים של הונג קונג בסיבות לתנועת ההתנגדות ( אף כי הממשלה מכחישה כי נפגשה עם בכירי המפלגה הדמוקרטית).

מצד שני העיתון הממשלתי בשפה האנגלית "יומון סין" פירסם מאמר השמצה, הטוען כי ההפגנות הן" כלי לפעילות חתרנית כנגד השיטה הפוליטית של סין", זה יכול להיות הכנה להתנפלות על "החתרנים" משמע על הפעילים של המפלגה הדמוקרטית וכן על קבוצות הדורשות את ביטול החוק "כנגד פעילות חתרניות" וכן למען שינויים דמוקרטים.

בעלי הקו הנוקשה היו בוודאי רוצים לראות את החזרה של האירועים ברחבת טנמן, אולם בתנאים הנוכחיים תגובה כזו רק תהיה לבומברנג כנגד הממשלה עצמה. כאשר לוקחים בחשבון את הההתמרמרות הגדולה של ההמונים , היא עשויה להצית אש בכל סין.

אפילו במקרה הטוב ביותר מזווית ראיה של הבירוקטיה, אמצעי דיכוי עשויים להביא לתגובות נגד יותר נרחבות אשר תזעזענה את שווי המשקל החברתי והפוליטי העדין הקיים בהונג קונג ובכל רחבי סין. הן בוודאי תרתענה את המשקיעים הזרים והמקומיים, ותשים קץ לגידול הכלכלי המהיר של השנים האחרונות, וזה עשוי לפתוח את הדרך לפני התפוצציות חברתיות גדולות.

מספר מנהיגים של התנועה הדמוקרטית, חוששים מהתפתחות כזאת אף יותר מהשלטונות בבנג'ין. הם מנסים להגביל את הדרישות של התנועה לרמה שהם מאמינים תהיה מקובלת על השלטונות. אין הם מנסים להתנגד לסטטוס של הונג קונג כאזור מיוחד ומדגישים כי המטרה חייבת להיות מאבק רק למען זכות ההצבעה הכללית ובחירה ישירה למועצה המחוקקת ב2008 ולראש המועצה רק ב2012, אף כי באותו זמן הם גם מבקשים שאלו יוקדמו ל2007. עד כה הם אף לא קראו להרחקתו של ראש המועצה הנוכחי טאנג צאיי הווא, דבר שכל דמוקרט היה תומך בו. זה עולה בקנה אחד עם התנהגותה של הנהגת המפלגה הדמוקרטית בשנים האחרונות. התנועה הנוכחית היא תוצאה של הכעס בו חשים מרבית תושבי הונג קונג כנגד ניצולם בידי מספר חברות קפיטליסטיות גדולות הפועלות סביב טונג, כאשר מאחוריהן הבירוקרטיה המושלת בבנג'ין. למרות זאת בבחירות האחרונות המפלגה הדמוקרטית לא הייתה מוכנה לקרוא להתפטרותו של טונג. היא העדיפה רפורמה בשלבים של שיטת הבחירות. למעשה היא מבקשת לקבל את הכוח הפוליטי, אולם מבלי לערב את ההמונים.

אולם ההמונים של הונג קונג אינם יכולים להסכים לנציגים של האדונים בבנג'ין. ההמונים חייבים לקבל את זכותם לבחור את הנציגים שלהם בכל רמה. כל דבר אחר מנוגד לדמוקרטיה עקבית.

.

.דרשו את סילוקו המיידי של טונג צאיי הווא. לא לבובות הנכפות עלינו מבנג'ין. בחירות חופשיות עתה. ההמונים הם שיחליטו מי ייצג אותם!

יהיה זה טפשי מאוד לדמות שמשום שהשלטונות מוכנים לעשות פשרות, כי הם גם מוכנים לקבל את התביעות של התנועה. יהיה זה עוד יותר טפשי לחשוב שעל ידי דלול התביעות, יתרכך יחס השלטונות. ההפך הגמור הוא הנכון. הסיבה היחידה מדוע הממשלה כה מהססת עד כה היא משום שהיא חוששת מהיקף התנועה. אם המנהיגים יראו חולשה, זה יביא לדיכוי. חולשה מזמינה תוקפנות.

התנועה הדמוקרטית של הונג קונג היא שהניפה את הדגל הדמוקרטי, אולם אל לה לפתח אשליות. המאבק למען הדמוקרטיה לא יהיה פשוט. הוא דורש את ההשתתפות הרחבה ביותר של ההמונים. אולם כדי להעיר את ההמונים,יש להעלות תביעות ברורות העולות בקנה אחד עם השאיפות של ההמונים, הצרכים שלהם והאינטרסים שלהם. לרוע המזל התביעות אותן מעלים מנהיגי התנועה כיום כלל לא ברורות.

התביעה:" למען רפורמה דמוקרטית, למען בניית הונג קונג", היא בסדר כעיקרון, אולם היא מופשטת מדי. לאלו רפורמות אנו זקוקים? כיצד לבנות את החברה בהונג קונג? בקפיטליזם השליטה בידי מספר קפיטליסטים ובנקאים. לתבוע זאת פרושו של דבר להונות את האנשים ולדרוש את החלפתה של שיטת דיכוי אחת בשניה.

מן הצד השני, הרעיון כי המשטר הבירוקרטי, יכול להשתנות משום מספר תביעות דמוקרטיות חלקיות בלבד, היא שגיאה אף יותר גדולה. הבירוקרטיה בבנג'ין אינה מסוגלת לתת דמוקרטיה ממשית להמונים בהונג קונג, מבלי שתפגע אנושות בכוחה. אם היו נערכות בחירות ממשיות כיום בסין, השאלה הראשונה שהפועלים והאכרים היו שואלים: " אם זה סוציאליזם, כפי שאתם אומרים לנו, כיצד זה שאתם מצדיקים את העושר והפריבילגיות של העילית השלטת? כיצד חוסר השוויון גדל במקום שווין כפי שמרקס ולנין ניבאו?"

המרקסיסיטים ילחמו למען כל זכות דמוקרטית, אולם באותו זמן, אין אנו חושבים שדמוקרטיה היא מטרה לשם עצמה. יותר מדי פעמים הקפיטליסטים והאימפריאליסטים השתמשו במושג דמוקרטיה למען מטרות צבועות ולמעשה כדי לקדם את האינטרסים שלהם, על מנת ליצור את הדיקטטורה של הבנקים והמונופולים הגדולים על ההמונים. אין אנו תומכים בדמוקרטיה בורגנית שפרושה הדיקטטורה של ההון והאימפריאליזם. .

אנו נלחם עבור דמוקרטיה כאמצעי להרחיב את המאבק המהפכני שלנו כנגד הקפיטליזם. אנו מבינים שמאבק זה לא יכול לנצח אם יהיה מוגבל רק להונג קונג. אולם ששה מליונים תושבים בהונג קונג יכולים להתחיל במאבק אשר יכול לנצח רק כאשר הוא יתפשט להמוני הפועלים והאיכרים ביבשת. אנו מעלים פרוגרמה המבטאת דמוקרטיה עקבית ומעל הכל אנו תובעים את הזכויות הדמוקרטיות של מעמד הפועלים והאיכרים.

לא ניתן לנשיג מטרות אלו אלא על ידי מאבק מהפכני שבמרכזו תביעות הפועלים והאיכרים בכל סין. אם התנועה תגביל עצמה רק להונג קונג, היא תיכשל. הוויתורים של השלטונות יהיו זמניים בלבד. הם ינסו למשוך את מנהיגי התנועה הדמוקרטית לדיונים אין סופיים וכאשר ההמונים יהיו עייפים מהשיחות האין סופיות הם יכו בתנועה ובמיוחד בחלק היותר מילטנטי שלה.

ההפגנות הענקיות בהונג קונג אילצו את טונג צאיי הווא לעכב את החלת החוקים כנגד "פעילות חתרנית", אולם עיכוב אין פרושו השלכת החוק. זאת שביתת אש רגעית אשר לא יכולה לפתור שום דבר יסודי ואין היא יכולה להמשך לעד. ההפגנות ביולי היו התחלה טובה אולם רק התחלה. על מנת לנצח התנועה חייבת להתרחב מעבר להונג קונג ולהגיע אל הפועלים והאיכרים ביבשת, ומעל הכל אסור להפסיק את ההפגנות, להפך יש להרחיבן.

המנהיגים המדברים על הכוח הבלתי מוגבל של הרפובליקה העממית הסינית, מגלים שאין להם כל אמון בהמונים ואין להם כל פרספקטיבה להתפתחות המאבק של התנועה. בסופו של דבר הם ירדו על הברכיים לפני השליטים ויבקשו פרורים. הם מקווים שאם הם יראו עצמם כ"אחראים" ו"מתונים", הנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית תבין את חוסר הצורך בדיכוי ותתן להם את מה שהם מבקשים. במציאות הם לא יקבלו אף זאת. הם מאמינים שהם ריאלסיטים, אולם אין זה ריאליזם אלא רצפט לכישלון ולדמורליזציה.

אין ספק כי הבירוקרטיה שולטת על מנגנון מדינה חזק, אולם הכוח הפוטנציאלי של הפועלים והאיכרים הוא פי אלף חזק יותר שכן לתנועת ההמונים יש רזרבות עצומות

ראשית הצטבר כעס נורא בקרב ההמונים בהונג קונג. היקף ההפגנות מהווה הוכחה ברורה לכך. ועל כל אחד שהפגין יש מאות ואלפים החשים אהדה עם המפגינים. יש הכרח להרחיב את התנועה להעמיקה ולהתכונן למאבקים רציניים. זאת הדרך היחידה לעצור את ידה של הריאקציה ולהביא לשיתוק כוח המדינה.

השאלה המכרעת היא מידת ההשפעה שיש לתנועה על היבשת. מידת הצלחת התנועה תלויה בכך. אולם על בסיס בורגני לתנועה בהונג קונג אין כל סיכוי להגיע אל ההמונים בחלקים האחרים של סין. רק תוך התגברות על ההגבלות שמטילה הפרוגרמה של תביעות בורגניות דמוקרטיות ניתן להגיע אל הפועלים והאיכרים ביבשת. על בסיס קפיטליסטי , בטווח הארוך אין כל עתיד לאוכלוסיית הונג קונג. כבר עתה המשבר הכללי של הקפיטליזם מביא להאטה ולסחף של רמת החיים של מרבית האנישם בהונג קונג, אשר עתידם הכלכלי והפוליטי תלוי בסין. לחשוב אחרת מביא רק לעיוורון ביחס למציאות.

מרקסיסטיים אינם אדישים למאבק למען דמוקרטיה. מה שמבחין אותנו הוא שמצד אחד, אין אנו רואים את הדמוקרטיה כמטרה למען עצמה אלא אמצעים למאבק עבור הסוציאליזם. מצד שני, אנו נאבקים למען דמוקרטיה באמצעים מהפכנים, ולא באמצעות רפורמיזם ליברלי, שתחת כסות של "ריאליזם" ו"מודרניות" שואף למכור את האינטרסים משל ההמונים ולהגיע לפשרה רקובה עם המשטר.

מה שדרוש הוא תנועה המונית מלמטה למען דמוקרטיזציה, כאשר נקודת המוצא שלה שלה היא במפעלים ובשכונות הפועלים, בתי הספר והמשרדים, ואשר שואבת את כוחה מההמונים.

יש הכרח ליצור וועדי פעולה למען דמוקרטיה בכל מקום ובכל מקום עבודה עם נציגות נבחרת רחבה ככל האפשר, כאשר הנציגים נבחרים ואם הם לא מייצגים את אינטרס ההמונים ואת השאיפות שלהם , ניתן להחליפם מייד. ההמונים חייבים לשלוט על המנהיגים החייבים בדין וחשבון.

הוועדים הם שצריכים לתת את הצורה, הארגון והמשמעת למאבק ההמוני. וועדים אלו חייבים להתקשר ביניהם על בסיס מקומי, אזורי ובכל הונג קונג. הם שצריכים להיות אחראים לתעמולה ולהתנגדות, ומעל לכל הם חייבים ליצור קשרים עם הפועלים והאיכרים בכל רחבי סין ולפנות אליהם שיפעלו עם תנועת ההתנגדות בהונג קונג.

רק בדרך זו יכולים תושבי הונג קונג לנצח. בפעולותיהם הם חייבים לזרוק את הכפפה בפני בנג'ין. יש רק שתי אלטרנטיבות, או להלחם למען דמוקרטיה באמצעים מהפכנים, כאשר פונים אל המוני הפועלים והאיכרים בכל רחבי סין, או לחכות עד אשר התנועה תימחץ. במקרה האחרון בני הונג קונג יימצאו עצמם במצב קשה מהיום. לא ניתן להפנות את הגב עכשיו! או שנשיג את הניצחונות הגדולים או שנוכה מכות נוראות, אלו הן האלטרנטיבות הניצבות לפני התנועה הפרו דמוקרטית.