יאזיד מאלק,(חבר המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ותנועת הנוער)

לאפולד טרפר (1904-1982),   נחשף בצעירותו  לאנטישמיות בפולין, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. כפועלים יהודים רבים אחרים, הוא ראה בסוציאליזם את הפתרון לבעיות של דיכוי היהודים במזרח אירופה. בספר "המשחק הגדול" שהוצא לאור ב1975, טרפר מספר את הסיפור על חלקו במלחמת העולם השניה, את ההיסטוריה של ה"תזמורת האדומה". באותה עת הוא מספר על הניסיון שלו כמילטנט שהיה לו תפקיד יחודי. עבודה זו, שהנה עשירה מאוד בניתוח ובדוגמאות של הדמויות והאירועים של תקופה זו, החל מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד למותו של סטלין, גם מגוללת את היריעה של דור שלם של מהפכנים.

ההתחיבות הפוליטית הראשונה של טרפר הייתה לארגון יהודי  בפולין שהושפע מהמרקסיזם . ב1924 הוא הגר לפלסטין, שם הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית. הבריטים כלאו אותו והגלו אותו, והוא הגיע לצרפת שם השתתף בארגון מהגרים

MOI, (Main d'�uvre immigr�e).

לאחר שהתגלה כי הוא עסק ברגול תעשייתי למען ברית המועצות, עז טרפר את פריז ונסע למוסקבה ב1932. שם הוא ארגן את אוניברסיטת מארשאלבסקי, עבור  אנשי מקצוע של הקומינטרן. מה שטרפר גילה במוסקבה הוא את המציאות הכלכלית והפוליטית של "ארץ הסוציאליזם", בתקופה של הקולקטיביזציה הכפויה, הגליות וטיהורים. טרפר מתאר למשל כיצד  נהגו בסטודנטים (של  הקומינטרן), הרבה יותר טוב מאשר נהגו באזרחים פשוטים של ברית המועצות. הוא רשם את אשר התרחש במדינה. כך למשל ניתן לקרוא בספרו אודות "הצוואה" של לנין, בה הזהיר לנין מפני סטלין, אשר הוסתרה במשך שנים.

טרפר כותב אודות התוצאות השונות של פעילות המפלגה, פולחן האישיות, דיכוי חופש הביטוי, ועל הדמורליזציה המעמיקה.  המהפכה התנוונה. הפחד, גרם לבני אדם לוותר על מצפונם המהפכני. בדרך זו, הדיקטטורה של סטלין הייתה מסוגלת לבסס את עצמה, כאשר היא נעזרת בשיתוף הפעולה של המפלגות הקומוניסטיות מחוץ לברית המועצות. מזווית הראיה של טרפר, לא פחד ולא דיכוי( מאסר) גם לא זה שהוא  הוציא את כל חייו במפלגה כפעיל, מצדיקים את הכניעה המבישה ( כולל שלו עצמו) לבירוקרטיה הסובייטית.  במיוחד כאשר, היו פעילים, אשר התנגדו לבירוקרטיה גם אם שילמו על כך בחייהם. ובנושא זה הוא כתב:

" אולם מי מחא? מי התנגד לכך וצעק? הטרוצקיסטים, יכולים לאומר כי שמרו על כבודם. כאשר הם ממשיכים בדרכו של מנהיג, אשר שילם על עקשנותו במחיר חייו שנקטפו על ידי מהלומה של גרזן, הם נלחמו בסטלניזם, והם היו היחידים. בתקופה של הטיהורים הגדולים, הם לא יכלו למחוא אלא בערבות הקפואות אליהן הן נגררו על מנת למות מאפיסת כוחות. ההתנהגות שלהם במחנות עוררה כבוד, היא היתה למופת. אולם קולם אבד בטונדרה. כיום לטרוצקיסטים יש את הזכות להאשים את אלו שקראו עם הזאבים להוציא להורג את הטרוצקיסטים.  אל לנו לשכוח, כי היה להם ייתרון ניכר עלינו, שכן הם תמכו בשיטה פוליטית שיכלה להחליף את הסטלניזם, והם יכלו להצמד אליה ,גם כאשר המהפכה נבגדה. הם לא "הודו", משום שהם ידעו כי הוידוי שנדרש מהם, לא שירת את המפלגה או את הסוציאליזם".

טרפא ניצל מהטיהורים שפגעו ביהודי פולין. ב1938, לאחר השליחות הראשונה שלו בצרפת, גנרל בזרין, אשר היה ראש המודיעין של הצבא האדום, נתן לטרפר את הג'וב להקים רשת ריגול במערב אירופה, כהכנה להתנגשות צפויה עם גרמניה, אשר בארזין האמין הייתה בלתי נמנעת. הנאצים הם שכינו רשת זו בשם "התזמורת האדומה". הרעיון של טרפר היה ליצור פירמות מסחריות אשר תשמשנה גם ככיסוי וגם מקור הכנסה לרשת. במרוצת המלחמה, אחת מהפירמות הללו סיפקה  סחורות לארגון טודט, שהיווה חלק ממאמץ המלחמה הגרמני ודרך להתקשר לחברות אחרות במערב ( על מנת לרגל אחריהן) להשיג אינפורמציה  ותנועה חופשית.. כל החברים ברשת, בין אם הם היו קומוניסטים, או לאו פעלו על בסיס הכרתם  האנטי נאצית. יש לזקוף לזכות "התזמורת האדומה" את הגילוי  בדבר תוכנית ברברוסה ( התוכנית לפלוש לברית המועצות) אשר סטלין התעלם ממנה, כפי שהוא התעלם מהאינפורמציה בדבר  כושר הייצור של גרמניה של  טנקים ממודל טי6, ומאינפורמציה חיונית נוספת. ב1942 טרפר נאסר. היה ניסיון מניפולטיבי  גס להשתמש בו. הנאצים הבטיחו לו כי הם  רוצים בשיתוף פעולה שלו כדי להגיע להסכם שלום עם ברית המועצות, מניפולציה אשר הם כינו "המשחק הגדול". טרפר הזהיר את מוסקבה ולא איפשר להשתמש בו ואז גם הצליח להמלט בספטמבר 1943. בינואר 1945, כאשר הוא חזר למוסקבה, טרפר נאסר לפי פקודת סטלין. כמו לוחמים רבים אחרים הוא שוחרר ושמו טוהר לאחר מות הדיקטטור. טרפר השקיע את מרצו לאחר שחרורו, בפיתוח התרבות של הקהילה היהודית בפולין, אולם  תחת המנהיג הסטלניסטי גומולקה, הקהילה היהודית הייתה מטרה למסע אנטישמי (  ב1968). מסע זה אשר גונה בעולם כולו הביא לאת שארית הקהילה היהודית לנטוש את  פולין .  טרפר החליט להגר לישראל, ועשה זאת לאחר שלוש שנים של קשיים רבים.

קוראים המבקשים לדעת יותר על "התזמורת האדומה יכולים לקרוא  בצרפתית את ספרו של ג'יל פאררו "התזמורת האדומה שיצא לאור  ב-1967.

תרגום מאנגלית מאמר שהופיע במקורו בעיתון זה. La Riposte]

ברצוני רק להוסיף, כי עד היום מק"י המוקיעה באופן מופשט את פשעי סטלין, עוברת בשתיקה רועמת על  הפרק של חיסול מאות קומוניסטים יהודים שעזבו  את פלסטין מרצון או משום גירושם על ידי שלטון המנדט,  והגרו לברית המועצות , שם נרצחו על ידי הדיקטטור. כל עוד לא תעשה מק"י חשבון  עם ההיסטוריה האיומה שלה, היא לא תוכל אלא להמשיך ולהתנוון.-יוסי שורץ.