פיליפינים: 300 חיילים מרדו על מנת לחשוף מה עומד מאחורי "המלחמה על הטרור"
המורדים האשימו את גברת מאקאפגאל ואת ראיס שר ההגנה , בשחיתות ובכך שהם יזמו את ההתקפה הטרוריסטית על מידאנו. הם גם התלוננו על שכר זעום ומגורים לא ראויים לחיילים. הייתה זו האשמה חריפה וגלויה של המדינה הבורגנית ומדיניות "המלחמה על הטרור"
החיילים המורדים נכנעו לאחר 20 שעות והפעולה שלהם הסתיימה ללא שפיכות דמים. 348 מהם נאסרו,אך שני קצינים וחמישה חיילים עדיין חופשים. לאחר מכן 321 חיילים הובאו לבית משפט אזרחי באשמת מרד. הרמטכ"ל גנרל נארסיסו אבאיה אמר במסיבת עיתונאים " רוב החיילים כבר כלואים... המורדים שייכים לכל יחידות העלית בכל הארץ כולל הגדוד הראשון של הסיירים, יחידות קומנדו מיוחדות של הצי,יחידת הסיור של המרינס ולפחות 12 קצינים מחיל האוויר כולל מטייסת קרבית"
הטענות של החיילים המורדים:
האשמה הכבדה ביותר של הקצינים אשר מרדו ב27 ליולי הנה כי שר ההגנה, אנג'לו ראיס וגנרל ויקטור קורפוס, ראש הביון הצבאי, אשר התפטר בשבוע שעבר, עמדו מאחורי פעולת הטרור במינדאנו ובדאבאו עיר נמל ושדה תעופה ב3 לאפריל וב4 למרס 2003. שתי התקפות רצחניות אלו הרגו 39 בני אדם ופצעו למעלה מ200 אחרים. הקצינים הזוטרים, רובם חיילים קרביים מנוסים, טענו כי הנשק והתחמושת אשר הרגה רבים מהחברים שלהם בעת הפיצוץ בדאבאו, הייתה מעשי ידי סוכני הממשלה במטרה להאשים בכך את החזית המוסלמית לשחרור במורו, וכדי לזכות בתמיכה כספית נוספת מארצות הברית. בהתאם לטענות של המורדים, לא אחרת מאשר נשיאת פיליפינים הייתה המוח שתכנן את הפעולה במטרה לזכות בתמיכה כספית מג'ורג בוש.
הקצינים הזוטרים גם האשימו את האדמיניסטרציה בפיצוץ במנילה שקדם להכרזת מצב החירום בחודש שעבר. על מנת שהגברת מקאפקאגל תוכל להמשיך ולשלוט לאחר שנת 2004. פרוספרו פישאי, חבר הקונגרס, הציע כי לא יעלה על הדעת כי פעולת הטרור בדאבאו היא מעשי ידי הקבוצה הטרוריסטית של אבו סאיף, משום שהיא הייתה מאורגנת מדי. הם גם האשימו את ההנהגה של הצבא במכירת נשק ותחמושת לגרילה בארכיפילג של מינדאנו.
300 המורדים דרשו:
1. סילוקם של הקצינים הבכירים המושחתים של הצבא .
2. קץ לטרור המאורגן על ידי המדינה עצמה האחראית לפיצוצים בדאבדאו, מינדאנו בהן נהרגו אזרחים חפים מפשע, בעוד שמטילים את האחריות על החזית המוסלמית לשחרור של מורו.
3. קץ להרג של חיילים על מנת להצדיק מצב חירום וחוקים כנגד הטרור המדומה.
4. תנאים טובים יותר לחיילים ובמיוחד הקטנת הפערים בין בעלי הדרגות השונות.
למחרת היום ב28 ליולי, נערכה עצרת בת למעלה מ5000 בני אדם שאורגנה על יד קבוצות שמאל מיליטנטיות במנילה שמחו בעת נאום הנשיאה. ב29 ליולי נערכה עצרת נוספת בה השתתפו יותר מ3000 פועלים שאורגנה על ידי המרכז האיגוד מקצועי לסולידריות של העובדים ( הבי.אם.פי). שתי העצרות כאחת דרשו כי הממשלה תשיב להאשמות של החיילים המורדים ובמיוחד להאשמה כי פעולות הטרור נעשו על ידי סוכני הממשלה,במטרה להכריז על מצב חירום
מה גרם לקבוצה של חיילים קצינים אשר תכננו קרירה צבאית, לסכן אותה במרד של 20 שעות? אנו חושבים כי מרידה זו לא הייתה מקרית, אלא משקפת חוסר שקט כללי בצבא ובמיוחד בין הצעירים. הם רואים כי המדינה הבורגנית משתמשת בהם כבשר תותחים והם החליטו לחשוף את השקר העומד מאחורי המסע של "המלחמה על הטרור". הם אמרו לעצמם עד כאן, והם ביקשו כי ההמונים ידעו על כך. הם החליטו להלחם בתעמולת השקרים של הבורגנות המצדיקה את כל מעשי הדיכוי של המדינה מאז ה11 לספטמבר. אנו מאמינים כי פעולתם תהיה הזרז לדיונים נרחבים בקרב החיילים, הצעירים ומעמד הפועלים בפיליפינים.
ההכרזות של נשיאת המדינה והקצונה הבכירה הטוענים כי האשמות החיילים הם שקרים אינה מצליחה להונות את פעילי השמאל. כמעט כל קבוצה בשמאל החל מהסטליניסטים המאואיסטים של הסי.פי.פי-אנ.פי.אי-אנ.די.פי ועד המרכז ההמוני של האיגודים המקצועיים הבי.אם.פי ברכו את הקצינים המורדים על פעולתם האמיצה. כל הקורא את אתר העיתון האינקויאר, יכול לגלות הודעות בזו הלשון:
אין זה סיפור חדש. אנו כולנו יודעים כי הממשלה מושחתת. אפילו הילדים יודעים זאת. המורדים גילו אומץ לב בכך שהוציאו לאוויר העולם את המידע. אני מצדיע להם". על החתום אנ.סי ממנילה
"יש להם אומץ לב ומוח.ריזאל כותב כיהצעירים הם התקווה של העם. הם ניצבו למען הכבוד והיושר ונאבקו כנגד השחיתות בממשלה. הם לא פחדו להתבט, וזו רוח החופש המפעמת בהם " על החתום מ.ט.סי, פרופסור לפסיכולוגיה מפלאון.
השיטות הגנגנסטריות של ממשלת הג'.אם. אי: המקרה של אר.פי.אם ו ה אר.פי.אי.
האם ניתן להאמין להאשמות של החיילים המורדים? אני חושב שכן. ניתן להזכיר עובדות רבות נוספות המעידות על שיטות פעולה גנגסטריות של הממשלה. למשל, בדיוק כממשלה הקודמת, ממשלה זו תומכת במליציות של ה ג'.יו. אי. סי ( היחידה הגיאוגרפית האזרחית החמושה ) התוקפת פעילים של האיגודים המקצועיים ושל השמאל. הממשלה מאפשרת בו זמנית לבוסים לארגן בריונים חמושים כדי לרצוח מנהיגים של האיגודים המקצועיים. כ1200 בני אדם נרצחים בדרך זו מידי שנה.
ממשלת הג'אם.אי לא הייתה הראשונה שהחלה בשיטות רצחניות אלו , כאשר אין מעמדים את הרוצחים לדין, אולם היא גם לא הפסיקה אותן. הצבא ו ה ג'.יו. אי. סי עובדים זה לצד זה במינדאנו. אז מי הוא הטרוריסט? האדמינסטרציה של ממשלה זו
העובדה הבאה החושפת עוד יותר את השיטות הפחדניות של הממשלה הבורגנית הנוכחית. רבים מודעים לעובדה כי בשנה שעברה הממשלה פתחה בשיחות עם קבוצת ה אר.פי.אם-אר.פי. אי ( אי.בי.בי). זאת קבוצה קטנה אשר התפלגה מהמפלגה הקומוניסטית הפיליפינית בשנות התשעים, והיא פנתה למאבק מזויון על מטרות אופורטוניסטיות. האסטרטגיה של שיתוף פעולה וכניעה עודדו על ידי הרצון הטוב שאלמנטים אלו הראו לממשלה לפני פתיחת השיחות. הם עשו את "מבצע פינטה" במרכז מאנילה, כאשר הם כותבים על הקירות כי המפלגה הקומוניסטית-"הצבא הפיליפני החדש", הם קבוצה של טרוריסטים וקראו לממשלה לחסלם.
לאחר מכן ה אר.פי.אם-אר.פי. אי ( אי.בי.בי) החלה במסע השחרה של מנהיגי המפלגה הסוציאליסטית ה פי.אם.אל.פי והאשימה אותם בכרוזים בשחיתות ובגנגנסטריזם. שיטות פחדניות כאלו נתמכו על ידי הממשלה כמובן. האסטרטגיה הזאת נועדה להחליש הן את המפלגה הסוציאליסטית והן את הסטלניסטית המאואיסטית בפילפינים. אנו מכנים מסע זה מסע גנגסטרי �טרוריסטי משום שכל הסיכויים הם שאלמנטים מסוימים ב אר.פי.אם-אר.פי. אי ( אי.בי.בי) יתקפו פיזית פעילים סוצילאיסטים. קבוצה זו שהכריזה על עצמה כעל קומוניסטית נוהגת יותר כקבוצה פשיסטית. ובכן איך לקרוא לממשלה התומכת בשיטות אלו ומטפחת אותן?
הסבל של החיילים הפיליפינים.
"שרתתי שמונה שנים ביחידה קרבית במינדאנו", אחד הקצינים המורדים סיפר לעיתון "ניו יורק טיימס", בראיון שנערך ב28 ליולי. ראיתי במות חברי, אך האם למותם היה ערך כל שהוא? לדעתי הם מתו לשוא".
אדם המשתמש במוניות ומדבר עם נהגי מוניות בפילפינים, יגלה כי חלקם הם חיילים לשעבר. לאחרונה דיברנו עם מספר נהגים כאלו אשר שירתו בעבר בחיל הנחתים במינדאנו. אחד מהם אמר לנו:" זה מטופש להתגייס לצבא משום שאתה מסכן את חייך עבור מספר פזות, כאשר אינך משרת את העם, אלא את האינטרסים של פוליטקאים מושחתים ומפדים מושחתים. בני העם במינדאנו, פוחדים יותר מהצבא מאשר מהגרילה. רובם גם תומכים בגרילה משום שארבעה מתוך עשרה קורבנות שנהרגים על ידי הצבא הם אזרחים".
לפי דברי ראמני דה סילבה מ פי.אפ.פי ( מפלגת הפועלים הפיליפינו)" החיילים המורדים משקפים דור חדש של חיילים אשר יש להם סיבות טובות לשנוא את תנאי השרות בצבא. אלו הם קצינים זוטרים בוגרי האקדמיה הצבאית הפיליפינית בשנים 1995 1996 ו1997. השתמשו בהם במלחמה כושלת כנגד בני המורו במינדאנו,ולכך יש השפעה גדולה על מורל הצבא. מרידה זו מוכיחה כי יש הבדלים מהותיים בתוך הצבא, ובמיוחד בין הזוטרים לבין המפקדים הבכירים.
בזמן שחיילים פשוטים מקבלים שכר מאוד נמוך ובני משפחותיהם גרים בשכונות העוני הקרובות למחנות הצבאים, הגנרלים הם כמו קפיטליסטים, יש להם כסף רב כתוצאה מסחיטות וחטיפות ושוחד. יש גם שמועות בדבר האיבה של החיילים הפשוטים כלפי הצבא האמריקאי המשתתפים במלחמה במינדאנו. לא יהיה פשוט להרגיע כעס מצטבר זה. אני מאמין שחוסר השקט יתשפט בקרב הרבה חיילים פשוטים".
החיילים בעלי הדרגות והקצונה הזוטטרית חיים בתנאים קשים מאוד. טוראי מקבל 5,775 פזות. ( 106 דולר אמריקאי) לחודש. השחיתות בקרב הקצונה הבכירה אינה סוד. החיילים מאמינים כי הממשלה משתמשת בהם כבשר תותחים ומכשירים על מנת לשמור את מינדאנו תחת לחץ.
צעירים נאלצים להצטרף לצבא משום האבטלה הגבוהה. הקצינים הבכירים לעומת זאת נהנים מפרות השחיתות בדיוק כפי שפוליטיקאים בכירים נהנים מהשחיתות. הם משתמשים בכספים המגיעים מהאימפריאליזם האמריקאי לציוד ואמונים צבאיים ולמען שחיתות פוליטית. אותו סיפור שקרה עם תוכנית קולומביה באמריקה הלטינית קורה גם כאן. החיילים הפשוטים הם בני פועלים. מסיבה זו המדינה לא הצליחה להשתמש בחיילים אלו כנגד התקוממיות עממיות והפגנות שפרצו בשנים 1986 ו 2001 במרכז מנילה.
מאות של קצינים וחיילים צעירים אפילו ביחידות מובחרות, החלו כבר לפני שנתיים לדון בסבל של החיילים בצבא. ההפגנות הגדולות אדסה שתים ואדסה שלוש השפיעו עליהם והם החלו לערוך דיונים בכיוון פוליטי. אנו כבר ניתחנו אירועים אלו במאמר קודם , כך שאם ברצונך להבין לעומק את הרקע החברתי והפוליטי, כדי לקבל פרספקטיבה אתה יכול לקרוא את המאמר הקודם. התקוממיות עממיות כנגד המשמשלה יתפרצו בקרוב ולחילים מתקדמים תהיינה אפשרויות חדשות להצטרף באופן אקטיבי למאבק המעמדי כנגד הקפיטליזם. זאת תהיה התפתחות חדשה בהיסטוריה של המאבק המעמדי בפיליפינים.
אדסה רביעית בוא תבוא, ולחיילים ולקצונה הנמוכה תהיה הזדמנות לא רק להפגין אהדה למפגינים, אלא להשתתף בפועל בפעולות שלהם. הם יספקו למעמד הפועלים נשק חדש: האלמנטים הטובים ביותר בשורות הצבא יוכלו לספק נשק למהפכה כנגד הקליקה הימנית השולטת על המשטרה והצבא.
נזכיר בהקשר זה את אשר קרא בונצואלה ב1992. הנשיא הוגו שאבז פריאס ארגן הפיכה צבאית שמאלית. מטרתו הייתה לשחרר את ונצואלה מפוליטקאים מושחתים ולהקים ממשלה מתקדמת שתשפר את תנאי החיים של הפועלים והעניים בערים. הוא נכשל ונאסר לתקופת מה. בארבע השנים הבאות הפופולריות שלו גדלה והוא זכה בשש בחירות פוליטיות ובמשאל העם, בהמשך התהליך המהפכני. התמיכה המסיבית של הפועלים והעניים העירונים כבר מחצה שני ניסיונות של הפיכה צבאית שאורגנו על ידי הבורגנות והאימפריאליזם האמריקאי.
להאשמות של החיילים והקצינים הזוטרים המורדים יש אופי דמוקרטי עמוק. הם מבקשים להלחם בשחיתות ולשים קץ למסע האין סופי של הממשלה של "המלחמה בטרור". אנו תומכים תמיכה מלאה בדרישותיהם. הם עתה משלמים עבור דרישות אלו במאסר. אנו קוראים לכל הסוציאליסטים והחיילים בפילפינים לדרוש את שחרורם, הם לא ביצעו שום פשע. הדרישות שלהם מוצדקות לחלוטין. הגינוי שלהם את הממשלה הרקובה חייב לכלול גם את הגינוי של האימפריאלזים האמריקאי שהוא אבי הפוליטיקה של הממשלה המושחתת בפיליפינים. האימפריאליזם האמריקאי גינה את ההפגנות. דוברת משרד החוץ האמריקאי ג'ואן מור, הכריזה באופן פומבי " אסור שתהיינה אשליות כל שהן , אנו תומכים בממשלה החוקית... בל תהיינה אשליות להפיכה צבאית תהיינה השפעות שליליות על היחסים ההדדים". איזו צביעות! בזמן שהם תומכים בממשלה מושחתת בפילפינים, ממשל בוש מארגן הפיכה צבאית אלימה כנגד הממשלה בונצואלה שהיא הרבה יותר דמוקרטית
הסיבות ל"מלחמה על הטרור" בפיליפינים
לאחר המרד של ה27 ליולי, כל פועל וכל חייל פיליפיני יכול לראות את האמת אל מול עיניו. המלחמה המתמדת "כנגד הטרור", היא תרוץ על מנת להמשיך בניצול ובדיכוי לא רק של הפועלים במינדאנו, אלא של כל איגוד מקצועי וקבוצה המחויבת לסוציאליזם בכל הארץ. ביום ראשון ה27 ליולי, נשיאת הג'.אם. אי. הכריזה על מצב חרום "כנגד ההתמרדות", אשר משרתת אותה למשך ימים רבים לדיכוי הזכות הדמוקרטית של השביתה , ההפגנה וכו. היא מבקשת למנוע כל ביטוי של סולידריות עם החיילים המורדים. היא מודעת שלממשלתה אין תמיכה עממית. הפופולרית שלה נגוזה במהירות, כפי שנבאנו, זמן קצר אחרי שעלתה לשלטון בפברואר 2001. בחודשים הבאים, החיילים לא ייראו הטבת תנאים. הכסף מארצות הברית יישאר בכיס האדמיניסטרציה וממנו יהנו פוליטיקאים בורגנים וקציני צבא בכירים. הדיכוי כנגד תושבי מינדאנו יימשך וחיילים אמריקאים נוספים ייכנסו לארץ. גברת ארריו, הפכה להיות אחת ממנהיגי אסיה התומכת במלחמת של ארצות הברית "נגד הטרור",כאשר היא מותירה ל660 נציגי הממשלה האמריקאית להכנס לארץ, על מנת לאמן את החיילים. ביולי, שנה שעברה, שר החוץ שלה התפטר כמחאה על שהותירה לחיילים אמריקאים כולל חיל הנחתים להלחם כנגד הגרילה בדרום. המלחמה כנגד הגרילה של האם.אי.אל.אפ וקבוצות הטרור של אבו סאיף, היא הצדקה המשרתת את המטרות הן של ממשלת הג'.אם. אי והן של האימפריאליזם האמריקאי. מצד הממשלה היא משמשת 1) לצבירה של יותר אמצעים במאבק לדיכוי כל התמרדות של חיילים ופועלים, במיוחד לאחר המרד הנרחב של שנת 2001 שגרם לפניקה בקרב הממשלה והאימפריאליזם.
2) את הצורך במיליטרזציה של הארץ ,תוך קבלת תמיכה פיננסית מארצות הברית, אשר תשמור על הממשלה ובעלי ההון בשלטון, במצב בו התמיכה העממית חלשה מאוד. הנשיאה מתנדנדת בין ההבטחה שנתנה לא לרוץ לבחירות בשנה הבאה ובין התעלמות מהבטחה זו משום לחץ מקורביה ומשפחתה אשר חוששים מה יקרה להם בלעדיה. 3) את הצורך להטות את תשומת הלב של העובדים מהבעיות הממשיות שלהם ל"מלחמה על הטרור". הממשלה כבר הכריזה פעמיים על מצב מרידה ב26 חודשים האחרונים ונראה כי היא מבקשת לשמור את כל הכוח בידיה. בתקופה הנוכחית בתקופה של המשבר של הקפיטליזם הסנילי, דמוקרטיה מתהפכת למשטר דיכוי גלוי בקלות רבה. השאלה היא מה מתאים לבעלי ההון ברגע נתון. כפי שאמר אחד מהעיתונאים הבורגנים הבכירים במנילה:
" האדמינסטרציה של מאקפאקאל-אריו, מתעקשת לקרוא להם טרוריסטים ולהכריז עליהם מלחמה. הסיבה לכך היא הצורך לקבל מארצות הברית יותר עזרה ונשק למדינות הרואות טרור בכל פינה בארצם. זה גם מעניק זכיה גדולה לצבא המקבל תקציב יותר גדול, יותר עזרה צבאית, ותפקיד חשוב בחיים הפוליטים . הדבר היחיד שהם צריכים לעשות הוא להוציא מהפה את מלת הקסם "טרוריסט" ובעלי העסקים, הכנסיה, אמצעי התקשורת, או החברה האזרחית אינם מעיזים לשאול שאלה כל שהיא בעניין, או לבחון מקרוב את המצב. זהו מרשם למשטר טירני ולהפיכות צבאיות".
מצדו של האימפריאליזם האמריקאי, יש לו צורך לכפות שליטה ישירה המשרתת אינטרסים כלכלים ואסטרטגים בדרום מזרח אסיה והאוקיאנוס השקט, באמצעות התערבות צבאית ישירה בנקודה האסטרטגית ביותר על המפה, פיליפינים, ממנה הם יכולים לשלוט על הים הסיני, ההודי והאוקיאנוס השקט. התרוץ המגוחך בדבר הצורך להלחם בטרור של אבו סאיף נחשף, משום העובדה כי זו בסך הכל קבוצה מקומית של בנדיטים, בעוד האדמינסטריצה של בוש יוצרת רשת של נקודות תמיכה באימפריאליזם המתחילה בטאיפה, ממשיכה דרך מנילה ומגיעה עד סיאול, על מנת להכין את ההגנה על האינטרסים הקפיטליסטים של ארצות הברית באינדונזיה, המגלה חוסר יציבות ניכר ועל מנת להוות משקל נגד לסין. מינדאנו היא בסיס צבאי חשוב, הקרוב לאינדונזיה. הארכיפילג גם עשיר במחתבים ובמקורות טבעיים כנחושת, זהב, עץ, דגים, אדמה פוריה המשמשת לחוות ענק. מסיבה זו האימפריאליזם והבורגנות הפיליפינית ינסו למחוץ כל מרידה של פועלים או של התנועה לשחרור לאומי במינדאנו, למען חברות ההון האמריקאיות הגדולות.כאשר היא מכנה אותם טרוריסטים.
פרוגרמה מהפכנית עבור הפועלים והחיילים הפיליפינים.
355 המורדים ניסו לפעול כמאיץ שידליק התקוממות רחבה בדומה לאדסה שהתרחשה ב2001. אולם בדומה לשבז בוונצואלה ב1992, הם נאסרו מבלי שהצליחו להפיל את הממשלה. הסיבה לכך היא כי צורת המאבק המסורתית והחזקה של מעמד הפועלים שונה מאוד מהפיכות צבאיות. אין די בתפיסת מלון יוקרה על מנת להצית התקוממות. 20 שעות לאחר שהחלו בפעולה וההתקוממות לא באה, הם נאלצו להכנע. יש לשים לב כי 70 מתוך המורדים שייכים ליחידות עילית בהם השתמשה הממשלה על מנת להגן על ארמון מאלקאנאג מניסיון הפיכה ב25 ליולי. ב 26 ליולי, חיילים מורדים אלו התחמקו והצטרפו למורדים במאקאטי. עובדה זו מעידה על כך שהבסיס של הבורגנות בקרב הצבא עצמו חלש מאוד. התביעות של החיילים ( שכר, דמוקרטיה, שחיתות, קץ למלחמה כנגד הטרור, התפטרות הממשלה) אינן יכולות להתממש תחת השיטה הקפיטליסטית והממשלה. כפי שכבר הבהרנו במאמר קודם, שחיתות הוא קשר טבעי הקיים בין פוליטיקאים מושחתים והקפיטליזם, משום שהפוליטיקאים מגינים על האינטרסים של הבוסים הבורגנים, ועל אלו של האימפריאליזם האמריקאי. אם אנו דורשים "סוף למלחמה על הטרור", החזרתם לבתיהם של החיילים האמריקאים, סגירת הבסיסים שלהם בפיליפינים. אם אנו דורשים את ההתפטרות של כל הפוליטיקאים והקצינים הבכירים המושחתים , אנו דורשים למעשה את הריסת כל המנגנון של המדינה הקפיטליסטית בפיליפינים. ( משום שהוא אכן מושחת). אם נוסיף על כך את הדרישה לשים קץ לפריבלגיות בתוך הצבא, אנו דורשים למעשה צבא דמוקרטי שונה איכותית מהמכשיר הקיים המשמש את הקפיטליסטים כדי לדכא את ההמונים.
למרות זאת, עלינו לתמוך בדרישות של החיילים ולהוסיף דרישות נוספות על מנת להגביר את הויכוח סביב לדרישות שלהם. האינטרס של החיילים והפועלים כי תביעות אלו יתמזגו עם דרישות הפועלים וייצרו פרוגרמת מעבר עליה נלחם בשיטות פרולטריות.
� .משכורת מינימום לחיילים ולפועלים העומדת על 15,000 פזו לחודש, שכר מקסימום לקצין 20,000 פזו.
� דמוקרטיה בצבא ודמוקרטיה בבתי החרושת ובמקומות העובדה. בחירה של הקצינים על ידי החיילים עצמם, בהתאם ליושר לבם ומסירותם לחיילים, כאשר ניתן להחליפם בכל רגע. בו בזמן נציגי וועדי הפועלים ייבחרו רק על ידי העובדים, ללא כלל קשר אם הם עובדים קבועים או מעוסקים לפי חוזה זמני. זכויות איגוד מקצועיות מלאות בבסיסים ובמקומות העבודה.
� השליטה על תקציב הצבא לנציגים נבחרים של החיילים, שליטה של הפועלים על ספרי החשבונות בכל מקום בו מפעל המסרב להעלות את השכר .
� סוף למדיניות של "המלחמה על הטרור", והדיכוי במינדאנו. סוף לחוקים כנגד העובדים ולדיכוי הפועלים השובתים. לפרק את המליציות של הבוסים ואת הג'יו.אי.סי. שליחת החילים האמריקאים הביתה. סוף לכוחות החירום בידי הנשיאה וראש הצבא משום ההכרזה על "מצב של המרידה"
� רפורמה אגררית במינדאנו ובשאר חלקי הארץ, על מנת להלאים את החברות הבינלאומיות והאחוזות ועל מנת לספק עבודה נאותה לפועלי החקלאות. יעזרו החיילים לפועלים ( האחים, האחיות, האבות והאמהות שלהם) על מנת לנשל את המנשלים של הקרקע.
תביעות דמוקרטיות אלו, לא תתקבלנה על ידי בעלי ההון והממשלה, משום שהן שומטות את הקרקע מתחת לשליטת ההון ועל מנגנון המדינה. רק גיוס המוני מסיבי של הפועלים והחיילים יכול להפוך תביעות אלו לתביעות ריאליות הניתנות להשגה. דיונים נרחבים בכל הארץ על פרוגרמה זו יכולים להכין את הגיוס ההמוני. זהו התפקיד המיידי של 355 החיילים המורדים ,של הפדרציה של האיגודים המקצועיים ה בי.אם.פי ושל כל הקבוצות הסוציאליסטיות, המזדהות עם הקצונה הנמוכה המוקיעה את "המלחמה על הטרור".
עלינו לערוך מסע הסברה בדבר הצורך להקמת וועדים של פועלים, חיילים ומובטלים, אשר ידונו בתביעות אלו ויריחבו את הדיון בהן בכל רחבי פיליפינים..
הציר של מסע הסברה זה, חייב להיות הצורך בממשלה של פועלים המבוססת על וועדי חיילים ופועלים, הנאבקים על תביעות אלו. כמובן שלממשלה כזו יהיה אופי סוציאליסטי, משום שהיא תשען על וועדי החיילים והפועלים. זאת הייתה הנוסחה הבסיסית אשר אפשרה למועצות הפועלים והחיילים ( הסוביטים) ברוסיה באוקטובר 1917 להפיל את הקפיטליזם. על מנת להגן על ממשלה כזו, על החיילים והפועלים לשנות את האופי של הצבא. לא עוד צבא קבע בורגני, אלא הנשק בידי מועצות או וועדי הפועלים, כדי להגן על עצמם מפני התנכלויות של כוחות הריאקציה בבסיסים ובמקומות העבודה. על מנת להגן על הממשלה של הפועלים מפני הבוסים והתערבות צבאית אימפריאליסטית מבחוץ.
על השאלה הלאומית במינדאנו.
30 שנה לאחר התערבות מתמדת של הצבא הפיליפיני וגם האמריקאי בארכיפלג של מינדאנו, עדין ניצבת שאלת זכות ההגדרה העצמית של התושבים שם. זאת שאלת מפתח לכל פועל או חייל מהפכן בפיליפינים. המדינה הבורגנית לא תאפשר לממש את הזכויות הדמוקרטיות הלאומיות בתקופה זו של שקיעת הקפיטליזם. זה גם המצב במדינות הקפיטליסטיות המפותחות כמו ספרד ( האיוסקאדי), אנגליה ( הדיכוי של צפון אירלנד),וגם המצב במדינות לא מפותחות כמו אינדונזיה או הפיליפינים בדרום מזרח אסיה. מסיבה זו, רק מעמד הפועלים יוכל להבטיח את הזכות הדמוקרטית של ההגדרה העצמית. למעשה, בניגוד למעמד הבורגני, מעמד הפועלים לא זקוק לנצל שום סקטור של האוכלוסיה על מנת לשרוד. אין זה כלל באינטרס של הפועלים או החיילים, לשמור בכוח, עם מגף על הצוואר, את אנשי המינדאנו. ההפך הגמור הוא הנכון, הדיכוי שלהם משרת את בעלי ההון ובעלי האחוזות, החברות הגדולות והבנקים, משום שדיכוי זה מאפשר ניצול מרבי של הפועלים הנוצרים והמוסלמים.
האזור של איי מורו, חולק על ידי האימפריאליזם בין מאלזיה ובין הפיליפינים. הספרדים, אחריהם האמריקאים ועתה הבורגנים הפיליפינים הקולוניאליסטים, לא הצליחו להשתלט ולהכניע את מינדאנו. שום ממשלה בפיליפינים לא הצליחה להכניע את התנגדות הגרילה. ההיסטוריה של השליטה על מינדאנו היא היסטוריה של עבדות למחצה ופיאודליזם, ואחר של ניצול קפיטליסטי על ידי חברות ההון הבינלאומיות, כמו חברת דול, או חברת מיטוסבישי. קפיטליסטים ופוליטיקאים בורגנים עשו כל שביכותם על מנת לפלג את הפועלים על ידי מדיניות אפליה על בסיס דתי. הם עושים כן, על מנת למנוע מהפועלים המוסלמים והנוצרים להתאחד כנגד הקפיטליזם. הפרספקטיבה הלאומנית והרפורמסיטית של המפלגה הקומוניסטית הפיליפינית-הצבא הלאומי הפיליפיני, לא מסוגלת לאחד את מעמד הפועלים כנגד הקפיטליזם. פעילי האם.אנ.אל.אפ וה אם.אי.אל.אפ, אינם אוהבים את הגישה הסטלניסטית לשאלה הלאומית, במיוחד משום שהם ערים לדיכוי הלאומי של הבירוקרטיה בברית המועצות לשעבר.
הממשלות במנילה, אשר תמיד היו תחת השפעת ההיראכיה של הכנסיה, תומכות באפליה דתית כאסטרטגיה. הדיכוי של הקהילות של המורו במינדאנו מחוללת ניסים עבורם. בין 1920 ו1970 מספר המסגדים לא היה יותר משישים, בעוד שבין 1970 ו1983 הם הגיעו ל 1500. המרקסיסיטים אומרים שבסופו של דבר השאלה הלאומית היא שאלה של לחם. זו אמת כי האוכלוסיה הילידה הראשונה שסבלה מנישול מאדמותיהם על ידי בעלי האחוזות ואחר על ידי הקפיטליסטים, היו שבטי הלומנד והמורו. אולם זה גם נכון כי במאה האחרונה גם הקהילות של המושבות הנוצריות נושלו על ידי חברות הוון הבינלאומיות. בפיליפינים כיום העניים של מינדאנו (בדרום) סובלים מניצול על ידי העשירים מלוזון, טוקיו, סיאול ומ וושינגטון .
ההתנגדות לדיכוי היא שיצרה את האם.אנ.אל.אפ.( החזית לשחרור אומי של מורו) ואת האם.אי.אל.אפ.( החזית לשחרור לאומו של מורו האיסלמית). לארגונים אלו אין כל קשר לבנדטים של אבו סאיף , מפלצת אותו יצרו האימפריאליזם האמריקאי בדומה לטליבן באפגניסטן.
המאבק אשר השליך את המשטר של מרקוס בשנות השמונים, הביא לפירות זמניים כאשר תומכי משלת אקיאנו וראמוס נאלצו לעשות ויתורים מסוימים לאוכלוסיה המקומית במורו. משאל עם אפשר יצירת אזור אוטונומי במינדאנו המוסלמית. אולם הפיגור הכלכלי של האזור בהעדר השקפה מהפכנית נותר על כנו. רק מהפכה סוצילאיסטית תשנה מצב זה. ההנהגה הזעיר בורגנית של מנהיגי האם.אנ.אל.אפ והמפלגה הקומוניסטית-הצבא הלאומי הפיליפיני, אינם נאבקים על אחדות מהפכנית של כל הפועלים בפיליפינים. הם חשבו שיוכלו לפתח את מינדאנו במסגרת השיטה הקפיטליסטית. זה הוכח כבלתי אפשרי.
בדצמבר 2002, התנועה כנגד המלחמה חדרה למינדאנו. ארגון זעיר בורגני ה אם.פי.פי.אם, ( התנועה למען שלום בין אנשי מינדאנו), ארגנה אסיפה בה השתתפו נוצרים, אנשי מורו ולומנד. הם החלו במסע תעמולה למען רפרנדרום תחת פיקוח האו"ם למען זכות ההגדרה העצמית של המוסלמים... אך כמובן על בסיס קפיטליסטי.
אפילו האם.אנ.אל.אפ. יותר מפעם אחת תלתה את התקוות שלה במזכיר האו"ם, אך לשוא כמובן.
הן אסטרדה והן ממשלת הג'.אם. אי, שהליפה אותו, הגבירו את מעורבתם הצבאית עד למקום בו אנו נמצאים כיום. שני הנשיאים האחרונים היו אלו שהפרו את כל הסכמי שביתות האש. במילים של אדוארדו ארמיטה,היועץ המיוחד לממשלה הנוכחית." לא נציע לאם.אי.אל.אפ שום דבר מעבר למה שכבר הצענו: מקום בצבא ובמשטרה לחלק מחבריה, ומספר תיקונים קלים לחוקים הכלכליים". החרפת הקונפליקט הביאה לפילוג בין האם.אי.אל.אפ וה אם.אנ.אל.אפ. מה שיש לנו כיום הוא מצב בו המנהיגים של האם.אי.אל.אפ מנהלים מלחמת גרילה ( כמוהם גם המפלגה הקומוניסטית-הצבא הלאומי הפיליפיני) כדי להשיג עצמאות (מוסלמית וקפיטליסטית) בצורת רפובליקה במינדאנו. המדיניות שלהם נשענת על חלוקת אדמות לאיכרים הזעירים. זאת היא תביעה ריאקציונרית משום שתפוקת העבודה תשאר נמוכה וזו לעולם לא תביא לחברה ללא מעמדות. המטרה שלנו צריכה להיות נישול בעלי האחוזות הגדולות על מנת להקים קולקטיבים של עובדי החקלאות. זה יאפשר שימוש במיכון בחקלאות, על בסיס של כלכלה מולאמת בכל הפיליפינים.
מסיבה זו אנו נאבקים למען מהפכה סוציאליסטית. הדרך היחידה היכולה לקשור את החיילים בצבא ואת הפועלים בכל הארץ למטרה משותפת אחת: סילוק המדינה הקפיטליסטית. אנו מגינים על זכות ההגדרה העצמית של מינדאנו, ואלם אנו אומרים להם כי זה בלתי אפשרי על בסיס הקפיטליזם.
פדרציה סוציאליסטית,שתוקם מרצון חופשי על ידי הלאומים בפיליפינים, עם אזורים אוטונומים אשר יפתחו את התרבות ואת השפה ותאפשר למאמינים לקיים את דתם, יהיה מקום הרבה יותר טוב עבור הפועלים והאיכרים לחיות בו. זה יהיה צעד ראשון לקראת פדרציה סוציאליסטית של דרום מזרח אסיה. על כך אנו נלחמים.
ה4 לאוגוסט 2003