מספר כנסים נערכים בימים אלו .. המדובר אינו בכינוסים של מפלגות או איגודים מקצועיים, המדובר הוא בכנסים מסוג אחר. האחד נערך במלון נובוטל בהמרסמיט במערב לונדון. אירוע דומה מתרחש בוושינגטון שם נאספו נציגים של 1800 חברות. כינוס אחר דומה נוסף נערך בכווית.
המארגנים של הכנס בהמרסמיט, אינם אחרים מנציגי חברת הבנייה הידועה בכטל. חברה זו קיבלה את החוזה השמן ביותר עד כה לבנייתה מחדש של עירק, מדובר בחוזה שערכו 680 מיליון דולר. חוזה זה גורם לוויכוח ציבורי.
לבכטל יש קשר ישיר לאדמיניסטרציה של בוש. סגן נשיא חברת בכטל ג'אק שיהאן, הוא גם יושב בחבר המנהלים של וועדת ההגנה של הפנטגון. היו"ר גם יושב במשרד היצוא של בוש. החברה תרמה סכומים ניכרים למפלגה הרפובליקנית, עתה היא דורשת את התגמול.
ההיסטוריה של בכטל
הרקורד שלה עד כמה שהדבר נוגע לפיתוחן של ארצות מתפתחות אינו מרשים ביותר. למשל היא הייתה מעורב בהפרטה של מפעל המים בבוליביה. הדבר הראשון שהיא עשתה לאחר ההפרטה היה להעלות את המחירים ב35 אחוז. פעולה זו הביאה להפגנות רחוב גדולות בהן מספר אנשים נהרגו על ידי כוחות הביטחון של בוליביה אשר פתחו באש. בכטל נאלצה לעזוב את בוליביה בעקבות ההפגנות, אך יש לה את החוצפה לדרוש 25 מיליון דולר מארץ מוכת עוני זו כפיצוי. אנו יכולים לדמיין לעצמנו מה הם ידרשו בעיראק תמורת "הבנייה מחדש".
אולם בכטל אינה החברה האמריקאית היחידה שקיבלה חוזים שמנים. למעשה כל ששת החברות האמורות לכאורה לספק עזרה מיידית לעיראק הן אמריקאיות. העזרה המיידית היא גם המחלקה בממשלה המטפלת ב"פיתוח בינלאומי".
ההחלטה הביאה למחאה קולנית בקרב חברות בריטיות. לאחר המלחמה בקוסובו, החברות הבריטיות לא קיבלו מאומה מהשלל. הן קיוו כי הפעם הן תקבלנה חלק מהביזה שהרי בריטניה סיפקה מספר חיילים ניכר ונשק רב למלחמה. מדוע אם כן לא תקבלנה את חלקן על פי כל כללי ההגינות?. בניסיון לרצות את הקפיטליסטים הבריטים נציגי בכטל נמצאים כרגע בלונדון כדי להציע חוזי משנה לחברות בריטיות לעבודה שתעשה בעיראק.
מדובר בחוזים לא קטנים. תחילה דובר על מיליארד דולר, עתה השיחות הן אודות חוזים שיגיעו למאה מיליארד דולר. ברור איפה שהחברות האמריקאיות יכולות להרשות לעצמן לזרוק מספר פירורים לכלבי החמד הבריטים שלהם, בעוד הן שומרות את עיקר השלל לעצמן. והמדובר ללא כל ספק הוא בפירורים. אחד מהאנשים שהיה בכנס של בכטל אמר כי ערך חוזי המשנה שהחברות הבריטיות תקבלנה לא יגיע ליותר מחצי מיליון דולר. זהו אוכל לציפורים בהשוואה לביליונים שייעשו שם.
בוש אינו יכול איפה לטעון שהוא מייצג אפילו את החברות הבריטיות. הוא הקדיש סכומי כסף גדולים וכוח אדם ניכר למטרת המלחמה בעיראק, וכל הרווח ילך לחברות אמריקאיות. אומנם בלייר הוא כלב נאמן, אך לא כן אדוניו.
ברור כי בזמן שהבריטים יקבלו פירורים משולחנות המסיבה האמריקאית, הרי שום כנס מסוג זה לא ייערך בפריס, ברלין או מוסקבה. הם יכולים לשכוח מכך, המנצח זוכה בכל כפי שאומר הפתגם העממי.
כנסים אחרים הנערכים בלונדון על ידי משרד הסיוע האמריקאי נועדו להסביר את הכללים לפיהם חברות בריטיות תזכינה בחוזי המשנה.
החלטת האום מספר 1483
ובזמן שעסקים אלו נערכים, האו"ם הכריז על החלטה הקובעת שכיבושה של עיראק על ידי ארצות הברית ובריטניה הוא חוקי. אתמול הצביעו על החלטה זו וכל החברות במועצת הביטחון להוציא את סוריה שנעדרה כמחאה הצביעו עבור ההחלטה.. ההחלטה שסיימה את הסנקציות כנגד עיראק היא לכאורה פשרה המאפשרת תיאורטית לאו"ם להשתתף בבנייה מחדש של עיראק. בפועל היא חותמת גומי המאשרת כי עיראק היא קולוניה אמריקאית.
לדברי ה"גארדיאן" הבריטי ( 23.5.03) " ההחלטה נותנת לאו"ם תפקיד יותר מרכזי בהקמתה של ממשלה דמוקרטית". אולם אשליה זו מבוססת על העובדה כי ההחלטה מאפשרת נציג מיוחד של האו"ם בעיראק אשר יהיה לו תפקיד סמלי בעוד הוא עובד יחד עם כוחות הכיבוש של ארצות הברית ואנגליה
המועמד המועדף ברגע זה הוא סרגיו ויארה דה מאלו המשמש כרגע הנציב העליון לזכויות האדם של האו"ם. הוא גם עדיף בעיני ארצות הברית. על כן עלינו להאמין שהוא ישגיח בשתי עיניים פקוחות על מעשי ארצות הברית ואנגליה, בעוד הוא המועדף שלהן לג'וב זה. משמע הוא אכן יסתכל אך לא יעלה שאלות קשות מדי. לארצות הברית לה הוא יהיה נאמן.
אולם המהות של החלטת האו"ם אינה בדבר תפקידו של האו"ם בעיראק. ההחלטה נותנת לארצות הברית ואנגליה שליטה נרחבת ביותר בעיראק. יתר על כן היא מעניקה לארצות הברית ואנגליה שליטה חוקית על אוצרות הנפט של עיראק . מעתה והיל,ך כוחות הכיבוש יוכלו לנצל את הנפט כאוות עיניהן ואף לייצא אותו. מצפים שלאחר הרחבת תעשיית הנפט, עיראק תייצא נפט בשווי של 22 מיליארד לשנה.
וכמה זמן מצב זה יימשך? עד אשר ממשלה מוכרת על ידי העולם תוקם בעיראק. מאחר ואף אחד אינו מצפה שלעיראק תהיה ממשלה עצמאית בשנה הבאה ואולי לא תוך שנתיים, הרי ההחלטה מעניקה את עיראק כקולוניה לתקופה הבאה.
קולוניה דה פקטו
ובכן המצב הוא ש עיראק שייכת לארצות הברית ובריטניה. מועצת הביטחון ובמיוחד צרפת גרמניה ורוסיה אשר עד לא מזמן עשו קולות גדולים בדבר התנגדותן" למלחמה, משתחוות לפני הכוח של האימפריאליזם האמריקאי. הן מקבלות את המצב בהכנעה, שהרי למחשבתן אין הן מסוגלות לעצור את ארצות הברית. שהרי אין שום כוח בעולם שיכול לעצור את ארצות הברית. הממשלות בצרפת וגרמניה קיוו כי לפחות חלק מהחוזים אותם הם חתמו עם המשטר הקודם של צאדם חוסין יכובדו. אולם הסיכוי לכך קלוש ועל כן נותר להן לעשות דבר אחד להשתחוות לפני ארצות הברית מבלי שאף תקבלנה תודה.
הן שכחו את התפקיד ששמו לעצמן עד לאחרונה. הן הרי הצהירו בוקר וערב כי הסנקציות על עיראק לא תוסרנה עד אשר פקחי האו"ם יחזרו לעיראק על מנת לבדוק האם היה נשק להשמדה המונית. אולם זה היה לא יותר מתרגיל פוליטי צבוע. הן כולן יודעות שנשק זה לא קיים וכי לעולם לא יימצאו אותו. עתה הן פשוט הפסיקו עם התרוץ זהה.
ההחלטה האחרונה של האו"ם לא רק מתעלמת מהתפקיד המוצהר של הרוב במועצת הביטחון, היא גם מנוגדת לאמנת ג'נבה מ1949 בדבר החובה של הכוח הכובש, האוסרת מבחינה חוקית על הכובש להקים ממשלה חדשה קבועה
אמנה זו גם אוסרת להעניק חוזים בדומה לחוזים ליצוא נפט כפי שנעשה כעת. אולם שווי אמנה זו בדיוק כפי ששווים של כל החוקים הבורגנים הוא רק בהתאם לכוח העומד מאחוריהם. במקרה זה הכוח העומד מאחוריהם הוא של ארצות הברית המשכתבת את החוק מחדש בהתאם לאינטרסים שלה , בעוד השודדים והאחרים אינם יכולים לעשות מאומה אלא להשתחוות אפיים לפני כוח עליון.
ובינתיים המצב בעיראק ממשיך להיות קריטי. הבזיזה ממשיכה והפשע נפוץ, בעוד כוחות הכיבוש אינם מונעים זאת אלא מתרכזים בשמירה על הנפט. יש הפסקות חשמל משום הפגיעה ברשת החשמל. יש מחסור במים אך אין ספק שבכך בכטל תטפל. ובארץ אשר לה רזרבות הנפט השניים בגודלם בעולם יש פקקים גדולים כתוצאה מחוסר דלק לכלי הרכב העירקאים.
המוני עירק סבלו סבל קשה תחת משטרו של צאדם חוסין, ובעוד הם סובלים המשטר קיבל תמיכה מסיבית מארצות הברית במיוחד אשר אז היה ידידם החביב. רק כאשר הוא דרך להן על האצבעות כאשר הוא ניסה לכבוש את כווית הוא הפך לפתע ל"איום". עתה המוני עיראק סובלים עוד יותר תחת הכיבוש של האימפריאליזם האמריקאי..
הסבל של המוני העם העיראקי:
המוני העם העיראקי יכולים לצפות כי בואן של חברות כבכטל יביא להחמרת המצב הפועלים והעניים בעיראק ילמדו מתוך ניסיון מר שאין להם מה לצפות מהברונים של המאה העשרים ואחת. ארצות הברית נמצאת בעיראק למטרות כלכליות ואסטרטגיות ולכך אין כל קשר לצרכים של ההמונים בעיראק.
העם בעיראק גם ילמד לקח בדבר המהות של האומות המאוחדות. לרבים, אפילו בשמאל, היו אשליות במשך עשרות בשנים בדבר תפקידו של האו"ם. אשליות אלו עתה מתנדפות, והאו"ם מופיע ערום כפי שהוא לפני עיני המתבוננים. אין לו מה להציע להמוני הפועלים בעולם. הוא חותמת גומי, והוא עושה בדיוק כאת אשר פקידים במשרד הדואר עושים-חותמים על מסמכים, זה הכול..
העתיד של העם העיראקי ייקבע על ידי מעמד הפועלים. זהו הכוח היכול לשנות את החברה. לאחרונה ראינו דוגמה קטנה לכך . הפועלים בחברת בתי הזיקוק בדרום, בבצרה. דרשו לבחור את המנהלים. הפועלים מגלים הבנה מהי דמוקרטיה. בעוד המהנדס הבריטי רב סרן מרק טיללי האחראי מטעם הצבא הכובש שנדהם מדרישה זו חסר כל הבנה דומה.
כרגיל כאשר המגף של הדיכוי מורם מהצוואר הפועלים דורשים לקחת חלק בהחלטות ואין הם מוכנים לקבל את המגף החדש של בכטל ואחרים
ה23 למאי 2003.
תירגם יוסי שורץ